יחי הספין! המלך החדש [או: בריף לחני : )]

נפרדנו מדור הקומוניקטים.
הם נולדו בדור שבו היכולת להשחיל מסרים שיווקיים לתקשורת היתה נמוכה.
גם כי תעשיית השיווק עוד לא התפתחה לשם וגם בגלל שהעיתונאות נתפסה ערך מקצועי מקודש.
מי שהרג אותם [את הקומוניקטים] הוא התוכן השיווקי.
בעולם שבו 100% מהמסרים שאנחנו מקבלים מהונדסים ברמה כזו או אחרת הקומוניקט הופך לפאטתי.

כי מה זה בעצם קומוניקט?
מה המהות של קומוניקט?
[אם נשכח רגע את השם המעצבן שלו שנשמע כמו שם של מחתרת סובייטית...]
בפשטות, קומוניקט הוא מכתב שכותב אדם לעיתונאי על מנת לעניין אותו
בנושא מסויים מספיק בכדי לכתוב עליו.
אם אני עיתונאי שמחפש סיפורים לכתוב עליהם, זה צריך להיות חתיכת מכתב...
מי שקורא קומוניקטים היום [ולא נרדם] יכול להריח את התעשייתיות שלהם. הם לא באמת מנסים למכור לך סיפור אלא למלא חלק במערכת יחסים די הדוקה שבה החדרת מסרים [שיווקים, פוליטיים, דתיים או אחרים] היא חלק בלתי נפרד מהסיקור והעיתונות.
זה לא רק שזה לא נכון להגיד שזו תופעה שקיימת בעיקר במקומונים שכוחי אל,
אלא הפוך,
ככל שהמדיה "כבדה" וחשובה יותר, כך רמת ההינדוס גבוהה יותר.
המשמעות היא שזה מוריד את הערך השיווקי של הופעה במדורי הצרכנות ומעלה מאד את הערך של,
הכותרות האמיתיות.
ומכאן למלך החדש.
יחסי ציבור הם מה שתמיד היו,
היכולת לרתום את המציאות וסדר היום הציבורי לטובת המסרים שלך.
פיור אנד סימפל.
פעם אם הופעת בעיתון ולא משנה איפה נתפסת כאוטנתי, לא משוחד, מערכתי.
ההפיכה שלזה לנורמה העבירה את המשקל לכותרות ולא לידיעות ממוסגרות במדורים כאלו ואחרים.
היום קוראים לזה ספין.
וזה מקסים.
כי זה חזר לאומנות מכירת הסיפור.
וזה בדיוק מה שאהבנו בזה : )