בנוגע לטור הנכון והאמיתי שכתבתי על הרצח של ג'וליאנו מר -
אני מפנה אתכם לכתבה של קלמן ליבסקינד [חושף פרשת גלאנט] ממעריב השבת שמזכיר לכולנו
מי היה האיש וכמה מרה היתה פעילותו נגד אחינו היהודים וזכותם לבית משלהם.
[משום מה לא מצליח להכניס לינק.. חפשו בגוגל או ב NRG] מהצד השני, במוסף G של גלובס השבת, טור של חן שליטא שמראיינת באהדה פעילים חילוניים חדורים
בהתלהבות במאבקם "בהתיישבות חרדים באזור מגוריהם". מובן שאם היינו מחליפים את המילה חרדים
בערבים וכותב הטור היה מאיר גל או כל חרדי אחר העולם היה רועש.
אבל אפליית מגורים על בסיס אמונות ודעות הופכת לבון טון של הפלג "הנאור, הפלורליסט".
לא שמעתי על מחאה דומה בנוגע להשתלטות הערבית על שכונה הגבעה הצרפתית בירושלים למשל, שבה
בחורות יהודיות נמנעות מלטייל בשעות החשכה מחשש מהשכנים הערביים ואלימותם המילולית. תבדקו אותי.
ובכלל, אם לא הייתי מסכים להשכיר דירה שלי לערבי כי הוא ערבי נדמה לי שרזי ברקאי היה רואה בזה אייטם
והטוקבקיסטים הנאורים של דמרקר היו אוכלים אותי.
אבל אם לא הייתי רוצה להשכיר את דירתי לדוס חרדי בצפון הישן של ת"א הייתי זוכה להנהוני הסכמה וצקצוקי לשון מצתדקים.
והנה, ביום חמישי קראנו, הערבים דורשים הקמת מסגד לתפילה בעיריית ירושלים. ברור, חופש דת, לא?
והנה, כדי להשלים את מנת החינוך החילוני שעבר הציבור הישראלי בעיתוני השבת,
האידאולוג של "החילונות החדשה, השפויה" יאיר לפיד במאמר שטוען בדמגוגיה שהפטריוטיות הישראלית החדשה מחייבת שנאת ערבים והיות והוא פטריוט בהכל אבל לא מספיק שונא ערבים, יש אנשים שלדידם הוא אינו פטריוט.
כמה מניפולציות בכתבה אחת. המסר של יאיר לפיד להשבת:
אם אתה רוצה להיות כמוני אתה צריך להבין שכדי להיות פטריוט חדש ונאור אתה צריך לאהוב... ערבים.
לא חרדים חלילה, ערבים.
ורק כדי ליישר קו,
אני חי כיום בתוך הציבור החרדי. גדלתי בציבור הדתי.
לא מכיר שנאה לערבים. אני לא שונא ערבים. לא מחנך את ילדיי לשנאה ולא משנה אם מדובר בערבים בכלל,
המושג "שנאה" שמודבק בהקשר של ערבים לכל מי שאינו חילוני שמאלני הוא מיתוג כפוי שמאפשר לאותם חילונים
להמשיק ולהדחיק את האמת שאנחנו מבטאים בגאווה.
בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל.
הלוואי ונהיה עסוקים לא בלשנוא ערבים, אלא בלאהוב יהודים. פטריוטיים או לא. ציונים או לא.
העיקר יהודים.
