יום שלישי, 30 ביוני 2009

מפרגנים


משרד הפרסום שלמור-אבנון-עמיחי זכו בארבעה פרסים בפסטיבל הפרסום בקאן.
ואנחנו - מפרגנים.
ברכות

יום שני, 22 ביוני 2009

מה יקרה אחרי

בס"ד
פסיקת בג"ץ, לפיה על המדינה לממן את מכוני הגיור הרפורמים והקונסרבטיביים באופן שוויוני כמו את מכוני הגיור של הרבנות, הפילה לי את האסימון.
אני נולדתי בחברון. גדלתי בבית אל של שנות השמונים. על אדי גוש אמונים ותורת הרב, על בני עקיבא, על האנטיפאדה, על ההפגנות, הלוויות והשמחות. על האידאל של המדינה הקדושה.
נולדתי לעולם רווי אידיאולוגיה, ספוג באג'נדה.
אנחנו, כך לימדו אותנו, הסינתזה הישראלית האמיתית, אנחנו נועדנו להוביל את העם, בהתיישבות [כמובן], בצבא, באקדמיה ובחינוך. אנחנו משלבים את החול והקודש.
השילוב האידאלי. בין הרוח לחומר, בין תורה לעבודה, בין הקיבוצניק לבחור הישיבה, בין החרדים לחילונים.
השילוב האידאלי.
ובין לבין.
אזהו. שכניראה שההבדל שבין לחיות את השילוב האידאלי ולחיות בין לבין, עצום.
בכל אותן "שנות בית אל" שאלתי את עצמי איפה הם החרדים בסיפור? למה אני לא רואה אותם בהפגנות איתנו על ארץ ישראל? הם לא שותפים לאותה הסטוריה? הם לא שותפים לאותו חזון?
ובעצם, מה היה שם בדיוק שגרם למנהיגי היהדות החרדית לא לקחת חלק בפסאדה הציונית בניגוד גמור כל כך למנהיגי הציבור שבו גדלתי?
האבסורד הגדול לצערי הרב הוא שבמשך שנים הסברתי לעצמי שהתפיסה החרדית פשוט חסרה את הצד של הקולקטיב מה שנקרא "כלל ישראל", הם הרי פועלים ומצהירים רק למען עצמם. לתלמודי תורה שלהם, לישיבות שלהם, להנצחת הזהות הישנה שלהם [לעומת הזהות ה"חדשה" ש"אנחנו" היינו..]
היום במבט אחורה האבסורד נראה עוד יותר גדול, איך שגדלנו במקומות נפלאים כמו בית אל וחשבנו באמת ובתמים שאנו עושים זאת למען אותו קולקטיב, אותו "כלל ישראל" שהחרדים "לא סופרים", אותו כלל ישראל שבכל כמה שנים בועט אותנו מפינה אחרת של ארץ הקודש ומסביר לנו שאולי כוונותינו רצויות אך מעשינו ממש לא באו להם טוב.
האמת, אני מנסה ולא מצליח להיזכר מתי אספו אותנו מרחבת בית הספר ביישוב להפגנה מול הכנסת על נושא השבת. גם אף פעם לא על חילול קברים או נושא שולי כמו גיורים.. כאילו מישהו חילק פעם טריטוריות להפגנות, עשו הסכם, זכיינות, אתם תיקחו את נושא ארץ ישראל ואתם את כל השאר. הפגנות עובדים, זכויות אדם, מעמד האישה ושאר השטויות שייקחו החילונים, לנו בכל אופן זה לא ממש מזיז, פה מממנים אוטובוסים לסבסטיה, בשביל הפגנות על שבת יש כיכר ופחי זבל. יש חוקים במזרח התיכון.
ודווקא פה נפל לי האסימון.
כן, בנושא שולי כמו פסיקת בג"ץ בנושא הגיור הרפורמי.
ולמה נושא שולי?
כי למי יש זמן לזה? עוד שנה לאיראן יש פצצת אטום, ביבי חזר מאובמה, מה להגיד, לא נראה טוב..
ובכלל, החמאס ושליט והכל, אפילו המיתון כבר לא מה שהיה, למי יש זמן עכשיו לדבר על גיורים? להיפך, עם התדמית של היהדות אנחנו צריכים להגיד תודה שמישהו בכלל רוצה להיות בצד שלנו הרי אנחנו הולכים להכיר את האטום האיראני אישית תוך שנה...
אבל כן. זה זה. זה לגמרי זה.
וזה לא קשור למאבק על אדמת ארץ ישראל אלא ליכולת שלנו להחזיק בה. מסתבר שגם בזה יש חוקים. היכולת שלנו להחזיק באדמה אינה נובעת מהיכולת שלנו להחזיק באדמה אלא מהצורה שבה עלינו להחזיק את האדמה. מהדרך. ממי זה שמחזיק בה, האם הוא יהודי.
בס"ד
"משמעות הפסיקה - מרחיקת לכת. למרות הסכומים הפעוטים בהם מדובר, הרי שפסיקת הבג"ץ מעניקה הכשר דה-פקטו למכוני הגיור שמבצעים גיורים שלא על פי דת משה וישראל. ההנהגה החרדית חוששת מאד שמכאן ועד לאישור מלא של גיורי הרפורמים הדרך קצרה מאוד" [YNET]

כמה מרחיקות לכת?
בג"ץ אינו מכיר ביהדות כסמכות העליונה בעולם ומאותו מקום של הכרה בגיורים חייבת לבוא גם הכרה בנישואין וגירושין שהם מושגים דתיים בהגדרתם ולא משפטיים, אך למעשה הם הרבה יותר מ"מושגים דתיים", הם העקרונות האחרונים, היחידים שנשארו שמאפשרים לנו לחיות ביחד כמו עם אחד. ואת זה הבינו גדולי היהדות החרדית מראשית דרכה של התנועה הציונית.
הם הבינו שמדינה יהודית חילונית היא המצאה שאינה מוכשרת, אין לה הכלים הנדרשים כדי להתמודד, לא עם נישואין, לא עם גירושין, לא עם גיורים ולא עם מקומות קדושים.
וכשחושבים על זה לעומק זו בדיוק ראיית הכלל, אותו הכלל מ"כלל ישראל" אבל הפעם של ההנהגה החרדית, ממה ההנהגה החרדית חוששת בדיוק? שילדיה יתחתנו עם גויות חו"ח? על הישיבות "שלהם"? על תלמודי התורה "שלהם"? ההיפך. הם חוששים עבורכם, החילונים.
ההלכה שלנו לא תשתנה ולא תתחלף אם יכירו בכך או לא כל מוסדות העולם.
אנחנו נדע לשמור על עצמנו, הרי עברנו את פרעה ואחשווראש ויוליוס ואינקוויזיציה, השופטים פרוק'ציה ולוי קטנים עלינו. זה לא ממה שיקרה לנו שאנחנו מזהירים מפניו, זה ממה שיקרה לכם.
מה יקרה לכם אחרי שאנחנו נוציא תעודות זהות משלנו?
מה יקרה לכם כשהילדים שלכם לא יוכלו להתחתן עם הילדים שלנו?
מה יקרה לכם כשתבואו להגיד קדיש על אבא שלכם ואולי לא נוכל לענות אמן או להשלים לכם מניין?
ומה יקרה לכם כשתמותו? באמת כולכם רוצים טקסט מודרני באיזה קיבוץ עם גיטרה כשהאפר לשכם בצינצנת? כי אנחנו כבר לא נוכל להתערב, ומה אם הבן שלכם יירצה אחרת?

אתם חייבים להבין שבמו ידיכם אתם מבצעים תכנית היתנתקות מרצון,
לאכול איתכם אנחנו כבר לא יכולים, כי וויתרתם על הכשרות,
להיות איתכם בשבת אנחנו לא יכולים כי וויתרתם על השבת ונסעתם לים,
לראות אתכם קשה לנו כי וויתרתם על הצניעות וברגע שתתירו גם את אותם גבולות אחרונים שאיפשרו לנו להתחתן ביחד להתפלל ביחד ולמות ביחד כבר לא יעזור כלום.
צחוק הגורל הוא שדווקא יש דבר אחד שיעזור. הדרך היחידה להפוך את התהליך תהיה גיור.
בדרך שלנו.

ב"ה יום יום

ראשון על הבוקר ובכל בוקר, "התעוררות" עם ידידיה מאיר תוך כדי התארגנות.
המודיע ויתד בדרך החוצה.
בשני "מרכז העניינים", שני בלילה הדבקות.
בשלישי "יתד הגדול", "מדורים" המודיע, קול העיר ירושלים.
ברביעי משפחה, בקהילה, שעה טובה, המחנה החרדי, יום ליום, קול העיר בני ברק וכל השאר...
ברביעי אחה"צ פילרים.
בחמישי יתד המודיע שבת, חמישי בלילה הדבקות.
בשישי השוואות עמודים, מיקומים, סטריפים, אוזניים, שת"פים, תוכן שיווקי, ידיעות יח"צ, וטורי מערכת.
כל ערב ב-19:00, מהדורה מרכזית עם מוטי,
כל לילה בחצות, הקול החרדי.
על הדרך כמה פלאיירים,
2 חוברות,
פעילות דיילים,
סגירת הגרלה,
2 פרזנטציות ללקוחות חדשים
2 פרזנטציות ללקוחות קיימים,
קצת צעקות על המיקומים,
3 הפצות של דיוורים רוויים...
אם זה לא חלק בלתי נפרד מהיום ומהשבוע שלך,
אתה לא פרסומאי חרדי.

מאיר גל - המילון האישי המקוצר

שם: מאיר גל
חברה: פרסום גל אורן BSD
תפקיד: מנכ"ל משותף
גיל: 30
עיר מגורים: בני ברק
מגזר חרדי: הגדרה – השוק המעניין, הצבעוני, הצומח ביותר בישראל. שוק העתיד.
פרסום: הגדרה – החיבור בין אלה שיש להם לאלה שרוצים.
יחסי ציבור: הגדרה – לגרום לך לקנות מבלי שתרגיש שמכרו לך.
קמפיין בלתי נשכח: זול-פה. מה שזול פה, מה שלא זול לא פה.
המוטו שלי: כולם חייבים להרוויח.
טיפ להצלחה: מה שאי אפשר למדוד אי אפשר לנהל. אם לא תדע איפה אתה רוצה להיות בעוד חמש שנים לא תגיע לשם.

יום רביעי, 10 ביוני 2009

מי שמשוכנע

בס"ד

מי שמשוכנע שדעותיו אמיתיות וצודקות, חייב להביע אותן ללא הרף, ובכל הזדמנות בגילוי לב, ובלי להתחשב במידת התמיכה שיש לו, או ברמת ההתנגדות שיפגוש, רק לשקר דרושים תומכים כדי להצליח, לשקר דרושה סכמות המספרים כדי למלאות את מה שיחסר לו בצדקת טיעונו, לעומת זה תמיד תנצח בסופו של דבר, אפילו אם הדבר יקח זמן. אצילות, אמיצה וטהורה, מבוטאת עם כל אש ההתלהבות של השכנוע ועם כל הבהירות של המודעות הבטוחה, מבוטאת שוב ושוב בכל הזדמנות, בסופו של דבר תשיג האמת את הכבוד וההערכה אפילו של אלו שלא מוכנים לקבלה, האמת היחידה שהלכה לאיבוד בלי כל אפשרות להחזירה, היא אותה אמת שאין למחזיקיה האומץ לדבר בגילוי בעבורה, האמת לא הובסה מעולם מכוח ההתנגדות, היא הובסה רק כשחבריה היו מדי חלשים מלהגן עליה.

(הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל)


יום חמישי, 4 ביוני 2009

בסיפור הזה יש הכל

בסיפור הזה יש הכל.

אינטרסים עסקיים מול שיקולים ערכיים, שאלות מסחריות מול שאלות דתיות, מותגים מובילים מול פוסקים, צמרת ההנהגה החרדית מול צמרת עולם העסקים של ישראל. וכמו תמיד מעורב פה גם הרבה מאד כסף.

בימים האחרונים עלתה על פני השטח מחלוקת בין ההנהגה החרדית לבעלי קבוצת דור-אלון ובראשם דודי ויסמן. לפני כשנה רכס ויסמן את רשת החנויות AM:PM באמצעות קבוצת דור אלון שהיא גם הבעלים של הריבוע הכחול שהם גם הבעלים של שפע שוק - מותג הקימעונאות החרדי שלהם.

מאז ומעולם הציבור החרדי נמנע מאד מלפרנס עסקים שאינם שומרים שבת. העיתונות החרדית אינה מפרסמת מודעות או תכנים שיווקיים של חברות "מחללות שבת" ובשכונות החרדיות בארה"ב סמל ה"שוימר שעבס" על חלונות החנות הוא תנאי המאפשר ליהודי חרדי להיכנס.

למען האמת הבעיה של הציבור החרדי עם AM:PM אינה מתחילה בבעלות הצולבת עם שפע שוק "החרדית" אלא עם AM:PM עצמה. כמותג וכאמירה לשוק.

רשתות השיווק הגדולות בישראל מעולם לא פעלו בשבת. למעשה AM:PM היא רשת המרכולים הראשונה בישראל בפריסה ארצית שפועלת בשבת בתוככי הערים ויותר מזה, חלק גדול ממיצוב הרשת מבוסס על היותה פתוחה בשבת. בעיניי הנהגת הציבור החרדי ומסתבר שגם בעיני התאגדות של 147 בעלי מכולות פרטיות בערים בהם פועלת AM:PM מדובר בכדור שלג שיגרור רשתות נוספות לפתיחת חנויות בשבת ולמעשה מאלצת גם בעלי עסקים שהיו רוצים לשבות, לפתוח חנויות בניגוד לרצונם מחשש לאיבוד לקוחות והפסד הכנסה.

ואז באה רכישת AP:PM ע"י דור אלון ושידרגה את הדרמה בכמה דרגות.

אז נכון, ישנן רשתות נוספות שמנהלות מאבק על פתיחת סניפים בשבת כמו טיב טעם במאבקה מול עיריית גבעתיים אך ההבדל הוא שטיב טעם אינה לוקחת בחשבון כמליון לקוחות חרדיים ואילו דור אלון כן.

בשביל להבין את העוצמות, המשמעויות וההשפעות שהופכות את הסיפור לדרמה הנה כמה מספרים:

רשתות השיווק החרדיות מנהלות מחזור מוערך של כ 4 מיליארד שקל בשנה ב- 36 סניפים ברחבי הארץ. כשליש מהחיתולים בישראל נרכשים עבור תינוקות חרדיים. מחזור חודשי של סניף אחד בבני ברק הגיע השנה לעשרה מליון שקלים, בערב פסח שנה שעברה הפדיון באותו סניף עמד על 200,000 ₪ בשעה... חדירת הרשתות על חשבון המכולות הפרטיות מגיעה ל-68%, גידול של 100% בעשור, רשת זול-פה בבעלות חרדית נמכרה לאחרונה לקבוצת שופרסל לפי שווי של מיליארד שקל תוך עשר שנים מיום הקמתה!!!

בישראל של היום אין חברה משמעותית אחת בתחום מוצרי הצריכה שאינה פעילה בצורה משמעותית בשוק החרדי. פוד ונון פוד.

ויש את העיתוי. It's all about timing אמר מישהו חכם. החודש שבין פורים לפסח הוא החודש המשמעותי ביותר עבור הרשתות הקמעונאיות, במיוחד ברשתות החרדיות. בגלל נושאי כשרות ומגוון עצום של חומרות ומנהגים שונים כמעט כל תכולת המטבח ומוצרי הניקיון מוחלפת. בתקופה הזו כולם משתתפים בחגיגה מוצרי חלב, בשר, ממתקים, עזרי מטבח, מוצרי נייר ועוד.

המשמעות של חרם צרכנים על רשת משמעותית כמו שפע שוק בערב פסח משפיעה ישירות על מחזורי המכירות של כל הספקים שלקחו בחשבון ביעדי המכירות תקופת פורים פסח חזקה במיוחד.

מה שהכי מעניין הוא לראות איך דווקא החברה החרדית היא זו שעושה "בית ספר" לצרכנות במשק הישראלי. חגיגה של שוק חופשי ושל התארגנות צרכנים. רבני העדה החרדית מעולם לא קראו לחרם צרכנים על טיב טעם כי מעולם לא היו לטיב טעם צרכנים חרדיים. לכולנו מגיעה הזכות להפעיל איזה שיקול שנרצה בכדי להחליט אם לרכוש. שיקול רגשי, שיקול כלכלי או שיקול דתי.

לרכוש חברה, דירה או שקית חלב.

זכותו של מי שיבחר בכך להפעיל חנויות בשבת. זכותנו לא לקנות ממנו. ומי שמתנגד לעיקרון זה הוא זה שפוגע בעיקרון השוק החופשי.

אנחנו מאמינים שאם נשמור על השבת השבת תשמור עלינו. וגם על עסקינו.

איזה כיף להיות פרסומאי חרדי

לפעמים אני חושב, איזה בעסה להיות אילן שילוח...

ואיזה כיף להיות פירסומאי חרדי.

הרי השוק שלו לא גדל. הוא לא מתרבה.

ליד קצב הריבוי הטבעי החרדי הוא נראה אפילו די בנסיגה...

קצב הריבוי הטבעי והכניסה הבלתי פוסקת של השוק החרדי לתחומים נוספים, או של תחומים נוספים לתוך השוק החרדי יוצרת מצב של תלות גוברת והולכת בשוק החרדי.

יותר ויותר חברות והאמת, שכבר כמעט כולן פועלות בשוק החרדי.

הסיבה המרכזית בחישוב פשוט היא:

אנחנו מייצרים הרבה יותר צרכנים.

הרבה.

יותר.

כדי להבין כמה הצרות של אילן גדולות צריך להבין כמה השוק החרדי לא מקבל.

לפעמים אנחנו לא מקבלים 3% מתקציבי השיווק בחברות שבהם משקל החרדים הוא פי 4 - 5 ויותר.

כבר היום, אם חברות היו מחלקות לשוק החרדי רק חצי ממשקלם בפעילות של הלקוח מפת הפרסום בישראל היתה משתנה מקצה לקצה.

וזה הופך אותנו, הפירסומאים החרדיים לאופטימיים.

כי אנחנו יודעים שהחישוב שלנו פשוט:

אנחנו מייצרים הרבה יותר צרכנים.

הרבה.

יותר.

אז בזמן שאילן והחבר'ה משקיעים באינטרנט שאוכל להם את הטלוויזיה

אנחנו ממשיכים לייצר צרכנים.

יקח שנה, יקח שנתיים, יקח חמש. בסוף זה יקרה.

בעצם זה כבר קורה.

איזה כיף להיות פירסומאי חרדי.