והנה פוסט שכתבתי לפני 4 חודשים והפך פתאום רלוונטי...

בשל קריאת הרבנים שהתפרסמה השבוע ב"יומונים".

הפוסט היה תחת הכותרת "מעניין מתי זה יתפוצץ"...

[התפרסם בתאריך 26.6]

השקט המוזר הזה שבו תעשיית האינטרנט החרדי מתפתחת,

כל 3 דקות נפתח אתר חרדי חדש.אתרי לוחות, חדשות, תוכן, מכירות, נופש, בילוי ופנאי

[וברכות לדקה ה-90 שגילו לקראת סוף 2009 שיש מליון חרדים מתחת לאף שלהם בין הירדן לים...]

הרי כמה העיתונים יוכלו לבלוע?

בואו נדבר אמיתי,סלקום לא הגדילה את תקציב הפעילות שלה השנה בחרדי אבל פירסמה
בכמה מאות אלפי שקלים באתרים חרדיים,זה הרי ירד ממישהו..בזק אותו דבר,

והם ממש לא לבד. זה אולי נראה מעט אבל השנה עשרות מפרסמים נכנסו לראשונה לפעילות ברשת החרדית.

אם לפני שנתיים קמפיין מכירות פרוייקט נדלן חרדי הלך 80% עיתונות 10% רדיו ו 10% כרזות רחוב

והיום האינטרנט מקבל 15-20%, בצד השני יש מישהו שמקבל פחות.

במילים אחרות אם קצב הגידול של הפרסום באתרים החרדיים יעלה על קצב הגידול
האמיתי של תקציבי הפרסום במגזר, ה sher [הנתח] של העיתונים יירד. אם נוסיף לכך את העובדה שגם יש יותר עיתונים היום נקבל מגמה עוד יותר חזקה. במגזר הכללי העיתונים המובילים קראו את המפה ובאופן טבעי הגיבו מייד.זה לא במקרה ש YNET שייך לידיעות ו NRG למעריב אבל מסתבר שמה שטבעי שם לא טבעי כאן...

הרי בינינו, יתד המודיע והמבשר לא יכול לפתוח פורטלים, זה נוגד את מי שהם והשבועונים
היו עסוקים מידי בשנתיים האחרונות בלהוציא עוד מוסף תיירות ועוד מגזין בריאות.

התוצאה היא שבשונה מהאתרים החילונים המובילים שקשורים בעטינים לעיתונים המובילים
אצלנו מתפתחים שני עולמות, העיתונים והאתרים.

לא שיש בעיה עם שני עולמות, רק הנושא הקטן הזה, ששניהם צריכים לחיות מאותם תקציבים,

לשתות מאותה גיגית וזה כבר סיפור אחר...כי כשיש בעיקר אתר אחד שעובד [מבחינת מכירות פרסום] כמו בחדרי והיקף המכירות שלו קטן יחסית, זה עוד נסבל, אבל במציאות שבה יש 5-6 אתרים חזקים שמביאים עיסקאות של עשרות אלפי שקלים כל אחד, זה מצטרף למאות אלפי שקלים ולמיליונים בשנה וזה, כמו שאמרנו כבר סיפור אחר לגמרי. הקטע המעניין פה הוא שגם העולם הפשוט שבו חיינו פעם, שאם יש בעיה פשוט מוציאים חרם,
או איסור פרסום או סנקציות בכשרות כבר לא יעבדו פה [רק לכאורה, כי אצלנו במגזר אינדבר כזה שאינדבר כזה...]

או במילים אחרות כבר אין מי שיעצור את זה.מי שמכיר ויודע איך הדברים עובדים מבפנים יודע להגיד שהיום אין חבר כנסת או שר חרדי, בעצם מה שר חרדי?אין חבר מועצה בעיריית אלעד או נהג של איזה פוליטרוק דרג ג' שלא טורח להתעדכן ברמה יומיומית, לא ביתד או המודיע וגם לא במבשר [טוב אולי גם..]אלא באחד מ"המדיות החדשות". הקווים של ביכלר ודומיו עושים הבדל. בעיקר במערכות
פוליטיות אידיאולוגיות, האתרים החרדיים מובילים את התחום הניוז ולפעמים לעיתונים נשאר רק לפרשן
ולתת צבע וכולם משתפים פעולה. הם צריכים אותם ואני אתבטא בעדינות אם אני אומר שלא
רק גופים מסחריים משלמים עבור חשיפות [חיוביות] במגזר, וד"ל..חוצמיזה, מי יעצור אותם?וועדת השבת? מה זה קשור? וועדת התקשורת? למה נזכרו עכשיו? וועדת התחבורה?הרי באופן די מוזר וכאילו מובן מאליו בבחירות האחרונות לכנסת רשימת "ג" פרסמה בבחדרי חרדים במאסיביות כאילו הייתה יומון רביעי במגזר...רשימת יהדות התורה, נציגיהם של מרנן ורבנן גדולי ישראל שליטא, אז נכון, עדיין אין מדיה שיכולה להחליף את עוצמת הפרסום של העיתונים ואין מדיה שיכולה שיכולה לספק את ההילה והתדמית של הקונסנזוס החרדי כמוהם אבל המילה הכי חשובה במשפט הזה היא עדיין, והשאלה הכי מעניינת היא לא אם בחדרי, כיכר, לדעת או חרדים אפקטיביים או לא אלא כמה אפקטיביים הם יהיו עוד 5 שנים.

מתחת לציניות מסתתרת אמת כואבת...

אבא חרדי ליטאי מסביר :

-אבא, איך ניצחנו את היוונים ?

-בעזרת השם.

-אז בשביל מה המכבים?

-הם היו רק החיילים . השם עזר להם בעזרת השם, וברוך השם הם ניצחו .

-המכבים היו חיילים?

-אה... חיילים של השם, צבאות השם.

-אז המכבים היו חב"דניקים

-לא! לא! חס וחלילה!! הם היו ליטאים.

-ליהודה המכבי היה נשק ?

-כן .

-אז יהודה המכבי היה חילוני או גוי ?

-חס ושלום, מה פתאום חילוני או גוי?

-אבל רק חילונים וגויים הולכים לצבא

-פעם גם דתיים היו הולכים לצבא.

-למה המכבים הלכו לצבא ואנחנו לא?

-כי היום התורה שומרת עלינו .

-ואז התורה לא שמרה עליהם ?

-אולי תלך עם מוישי לקרוא קצת משניות?

-המכבים למדו משניות?

-למדו תורה. הרבה תורה .

-ולא עבדו?

-חס ושלום.

-אז אנטיוכוס נתן להם כסף ?

-לא . הם עבדו והרוויחו פה ושם.

-בשחור כמו דוד יענקי?

-יענקי לא עובד בשחור !

-אז במה עבד מתיתיהו ?

-הוא היה חקלאי.

-מתיתיהו היה תאילנדי ?

-ד' ירחם, מה פתאום תאילנדי ?

-אז איך הוא עבד בשדה עם חולצה לבנה?

-ומנין לך שלבש חולצה לבנה?

-מוישי אמר לי שיהודי אמיתי הולך רק עם חולצה לבנה .

-אתה מבלה יותר מדי עם המוישי הזה. אבל הוא צודק .

-מה רצו המכבים?

-הם רצו מדינה יהודית עצמאית, שהם ינהלו אותה .

-זה גם מה שאנחנו רוצים?

-כן, אבל אסור לנו להגיד את זה. אנחנו לא ציוינים.

-אבא, אני רוצה להיות מכבי, ציוני , חייל !!

-געוואלד! מה קרה לך ?!

-בצחוק אבא, אני הולך להופעה של שוואקי.

-אה, יופי. תמסור ד"ש למשפחה של מוישי .



אבא חילוני מסביר :

-אבא, למה המכבים נלחמו ביוונים?

-לא עכשיו.

-למה לא עכשיו?

-אני רואה עכשיו כדורסל.

-נו אבא!

-אה... מה זה חשוב. העיקר שהם ניצחו.

-אבא, באנציקלופדיה כתבו שזה בגלל שהמכבים לא רצו לאכול חזיר.

-יכול להיות.

-ובגלל זה היתה כזאת מלחמה!?

-תראה, חזיר זה ים של כולסטרול, אולי המכבים היו בקטע של בריאות וכל זה.

-ובגלל זה הייתה מלחמה?

-המכבים האלה מהבריאות, יכולים להיות נורא קיצוניים.

-למה היוונים הכריחו אותם לאכול חזיר?

-כי הדתיים עושים עניין מכל דבר.

-המכבים היו דתיים?

-מה פתאום, דתיים לא הולכים לצבא.

-אז איך הם ניצחו את כל היוונים?

-אלוקים עזר להם.

-אבל אמרת שאין אלוקים

-באמת אין.

-אז יש או אין?

-אין. אבל הם חשבו שיש.

-אבא, לא הבנתי.

-מה לא הבנת?

-אם יש אלוקים

-אז תשאל את אמא.

-כל פעם שאתה לא יודע משהו אתה שולח אותי לאמא

-אני יודע דברים חשובים. אם יש אלוקים זה לא חשוב.

-כתוב שיהודה המכבי ניצח את היוונים בבית חורון.

-אם כתוב אז כתוב.

-איפה זה בית חורון?

-רחוק. זה לא בארץ, באמריקה.

-אבא, קולומבוס גילה את אמריקה רק בשנת 1492

-אתה יודע שאתה נודניק? זה בשטחים.

-מה, אבא, המכבים היו מתנחלים?

-ידעתי. אולי תלך לשחק עם שון?

-אבא, כשנהיה שוב בטיב טעם, גם אותי יכריחו לאכול חזיר?

-אם אתה ממשיך עם השאלות האלה, אין פסטיגל השנה!

-אבל אבא אני מפחד, יש לי רק אחות אחת

-אז מה?

-למכבים היו חמישה אחים שנלחמו ביחד

-אולי תלך לראות דורה?

-רוצה לראות מכבי

-טוב תראה מכבי.

-אבא, איפה המכבים?

-הנה בצהוב.

-אלה מכבים?

-כן.

-איך קוראים להם?

-פייזר, ביינום, באטיסטה, בלות'נטאל וקאמינגס.

-אוף אבא אתה מעצבן. זה לא שמות של מכבים

-לאן אתה הולך?

-להילחם ביוונים!

-אתה לא הולך לשום מקום!

-אני רוצה להיות מכבי, דתי ומתנחל!

-השתגעת?? אתה לא יוצא מהבית! שמעת?!!

-סתם אבא, תירגע. אני קופץ עם שון למקדונלדס

-אה. יופי. תביא לי צ'יזבורגר.

שינוי גישה מאת אבא של גלעד שליט - נועם שליט

הרגילו אותנו לחשוב שכמות המחבלים שישוחררו תקבע את שחרור גלעד שליט.

נוכחנו לדעת שלא. עכשיו, ארה"ב מתכוונת להעניק סכום ענק של 300 מליון דולאר לשיקום עזה,

כאשר אותם 300 מיליון דולר יכלו אולי גם לשכנע מישהו שם לשחרר את גלעד!

מעולם לא הוצג כופר כה גבוהה תמורת שבוי,

למה לא לנסות ולפדות את גלעד כשנותנים מתנות כאלה?

300 מיליון דולר!אנא חתמו על עצומה זו, אשר תוגש לנשיא ארה"ב

בבקשה לתת את הכסף רק בתנאי שגלעד ישוחרר.
זאת הפעם הראשונה שאני שולח בקשה כזו כי אני מאמין שהפעם זה יכול לשנות.

לא ניסינו שום דרך אחרת, בואו ננסה את זה.בבקשה חתמו עכשיו!

חייבים להתנות את מתן הסיוע לרצועת עזה בשחרור גלעד‎!
סרטון קצר ועצומה-אנא לחצו על הקישור הבא:
עברית:http://dogood.aish.com/giladHebrew/
אנגלית:ENGLISH
http://dogood.aish.com/gilad/
אנא העבירו המסר לחבריכם בארץ ובחו"ל
תודה!

Noam Shalit

בקשת הסליחה שלי

בשנה גדושה באימהות מרעיבות חניונים בוערים ובחירות בירושלים
אני רוצה לבקש סליחה מה"קנואים".
סליחה על זה שלפעמים נוח לי להיות קצת יפה נפש עם חברי החילונים,
להביע את הזעזוע שלי מהאבנים והפחים הבוערים,
להיראות "שפוי" ודמוקרטי.
במובן מסויים נוח לנו להתיפייף כשאנחנו יודעים שאתם שם, שומרים על החומות.

כמו החילונים שטיפה יותר נוח להם לא לשמור כלום כי הם יודעים שאחנו החרדים כאן
כדי לשמור על הגחלת, בשביל כולנו,
גם לנו לפעמים נוח לייצג את "הרוב השפוי" בידיעה שיש מי שיעשה עבורנו את העבודה השחורה
והלא פופולארית של ההליכה עד הסוף וללא פשרות עם ההשקפה החרדית הטהורה.
נוח לנו עם חוסר ההשלמה עם שלטון הציונות החילונית, עם חוסר קבלת עול מלכות של החילונים.

כיף לנו שאיפושהו, מישהו שומר על העברית כשפת קודש בלבד,
נוח לנו שיש פלג במחנה שאומר את כל מה שהוא חושב מבלי לנסות למצוא חן בעיני אף אחד,
נוח לנו למצוא חן בעיני אחרים על חשבונכם.
לפעמים ה"אנחנו והם" מתערבב לנו, לפעמים נחמד לנו יותר לצרף את האנחנו אליהם על חשבון האנחנו איתכם.
על כל אלו אני מבקש סליחה.
ותודה.
זה לא שאני בעד שריפת פחים וגם לא ממש השתכנעתי שבהדסה עורכים ניסויים בבני אדם [...]
אבל תודה שאתם שם, נלחמים, שומרים, על החומות. אלו לא החומות שלכם,
אלו החומות שלנו.
על כל אותם פעמים שאמרתי לעצמי ולחברי שאני מתנגד להפגנות האלימות בחניונים
אבל באיזו פינה בלב שמחתי שיש מישהו שנלחם, על השבת, על היסודות.
כי הציונים החילונים הם באמת כופרים,
הם לא שותפים לחזון שלנו "לתקן עולם במלכות ש-די",
השבת באמת נרמסת בארץ ישראל,
החמץ בפסח באמת עובר כל גבול,
בתי הקפה פתוחים כולם בט' באב,
חוסר הכבוד למתים ולקברים הוא באמת מתחת לכל ביקורת,
תכניות הלימודים שלהם והתקשורת המטמטמת שלהם הם באמת תכניות שמד רוחניות.

אבל עזבו אותי מזה,
יותר נחמד לעשות משהו למען גלעד שליט או איכות הסביבה..
בשביל המלחמות האלו ישלנו אותם, את הקנואים.
על כך סליחתי.
על כך תודתי.
גם אם אני לא מסכים עם הכל,
סליחה על כל פעם שהרגשתי יותר קרוב לחילונים מאליכם.

דברים שרואים משם לא רואים מכאן

יענקי איזק,
אחרי 6 שנים של עבודה משותפת, כשבהרבה מובנים גדלנו ביחד,
אחרי אלפי שעות שיחה נסיעות ופגישות, מליוני סמסים, לדעתי מאות קמפיינים וכמה סיבובי בחירות
אחרי 6 שנים שבהם שמחות משפחתיות, חגים ואירועים,
חשבנו במשותף ללכת על שינוי.
במקביל לעבודה בגל אורן BSD יענקי החל לשמש בתפקיד יועץ התקשורת של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן.

באחד הלילות האחרונים בשעה מאוחרת קיבלתי ממנו מייל מרגש.
ביקשתי וקיבלתי רשות להעלות אותו כאן בבלוג. ככתבו וכלשונו.
הדבר היחידי ש"צינזרתי" הוא שם של מישו.



אחי,
אחרי 6 שנים ביחד יום יום,
חשבנו במשותף ללכת על שינוי.
אני מרגיש חובה לומר לך היום, אחרי כמה חודשים בתפקיד שלא צפיתי מה יהיה גודל השוני. לאיזה סוג של עיסוקים אדרש לפעול, לאילו מושגים של צרות ובעיות, כשבאופן רשמי אתה בכלל מוגדר בתחום התקשורת ששנינו עוסקים בו מכף רגל עד ראש.

לכאורה מה לי ולזה?
ומצד שני אצלנו, כמו שזה אצלנו, תוך שניה זה מוצא את הדרך אליך. הבן של חבר, אחות של שכנה, מכר מהעבודה, הלקוח שלו. מייד.

ופתאום אתה חושב על מצב דומה שאילו היית נדרש לעזרה ומבין שעכשיו זה אתה, זה בידיים שלך. לפעמים אני מרגיש שעצם ההבנה הזאת יכולה להשאיר אותך משותק..

כמי שחי ונושם תקשורת, מיותר להסביר לך מה אני עושה כאן. אבל יש דברים, ותסלח לי מאיר היקר על קביעתי החד משמעית, שאין לך צל של מושג, כמו שלי לא היה בדל של מידע, מהי משמעותן של פניות ציבור בענייני רפואה.

אחת ליומיים-שלושה אתה עוצר במסדרונות ותוהה בשקט ספק לעצמך, ספק לעמיתך לצוות – האם אני במוקד מד"א או נקלע בטעות לזירת נפגעים המשוועים לעזרה, ואני מדבר על המסדרונות של הלשכה כן? סוגי המקרים שרואים בקרבתו של ליצמן ואנשיו כתובת לסיוע הינם רבים מגוונים ובחלקם הגדול קשים מנשוא. ובמקרה מעין זה כל הלשכה צבא וכל הצוות בצו 8. כשהפקס פולט פניה ישירה מהורה לילד שצריך לעבור ניתוח דחוף וכש XXXX [עסקן רפואה חשוב], עימו מתייעצים בני המשפחה, פורך זוג ידיו וקובע: רק ליצמן יכול לעזור! רק סגן השר יכול לסדר את העניין. בעצה טובה, בדחיפה, במילה נכונה או כל פתרון מוצע אחר - כל שיעורי הקואוצ'ינג ואימונים נוקשים על כללי סדר וארגון ובירוקרטיה, נמוגים באחת.

וכעת לך תסביר לפונים אליך בעת מצוקה שאתה בסך הכל בתפקיד באגף התקשורת וכי יש צוות מיומן ומקצועי שתפקידו לטפל בפניות אלו. לא! אתה משתתק ומנסה לעזור ולסייע בקידום הפנייה.

לקח לי קצת זמן להבין אבל כיום ברור שהגעתי למקום שבו קשה להגדיר מחלקות וכללים המוכרים לנו מעולם הפרסום והמדיה והוא הרבה יותר ממקום עבודה. אתה עומד נבוך פעמיים ביום כשאתה נדרש להחליט במה לטפל; בהודעה על מוכנות בית החולים והבאת מידע חיוני לציבור, או לחילופין בילד חולה שמחכה במיון וצריך התערבות סגן השר או אישיות מקצועית אחרת.

ופתאום בין כל זה לבין הודעה על השפעת, חילופי מנכלי"ם ותעודת הוקרה של מנהל מוסד מוביל לסגן השר, אתה חוזר לשרון. כן, כן, לאריק שרון, אך לא לאשפוזו הארוך מדאי, לא להתמוטטותו הרפואית ולא לקומה בה הוא שרוי – למרות שאתה בתחום הבריאות... אתה חוזר למשפט שכל כך אפיין את שרון במשך כהונתו: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם..." כמה נכון, ככה צודק. והמשפט הממתג הזה, כאילו נכתב בשבילך ועל ידך. אכן, "דברים שרואים מכאן, לא רואים, לא רואים בכלל, משם...."

כשנקראתי לדגל, ובעצה אחת איתך קפצתי למים לתפקיד נוסף במשרד הבריאות, חשבתי על הכול. חוץ מזה שאהפוך למיני עסקן רפואה וכמתנדב קבוע בארגון חסד, שכיום נראה בעייני כגדול ביותר במדינה.

שלך,

יעקב

קצת אלול: השפעת התשובה על מהלכי הרוח החיים והמעשה בכלל

התשובה מרימה את האדם מכל השפלויות הנמצאות בעולם,

ועם זה, איננו נעשה זר אל העולם,

אלא הוא מרומם עימו את העולם ואת החיים.

אותן הנטיות של החטא הן מזדככות בו.

הרצון העז, הפורץ כל גבול, שגרם לחטא,

הוא בעצמו נעשה כח חי ופועל גדולות ונשגבות לטובה ולברכה.

וגדולה של חיים ממקור הקודש העליון חופפת תמיד על התשובה ועל כל נושאי דגלה,

שהם הם הסולת של כל החיים,

הקוראים לתיקונם,

להסרת מכשולים ולשיבה אל טבע הטוב והאושר האמיתי,

אל העליונות הנשגבה החפשית באמת,

הראויה לאדם העולה למעלה על פי מקורו הרוחני ויסודו בצלם אלוקים.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, "אורות התשובה" יב' א'.

לא. זה לא בצחוק וכן, זה אמיתי.

עושים גלים...

https://80.179.5.19/exchweb/bin/redir.asp?URL=http://www.ladaat.net/article.php?do=viewarticle%26articleid=5814

וגם

http://www.kikar.net/article.php?id=4843

[ואני יודע.. חייב לעשות משהו עם התמונה הזאת... איכשהו לא מגיע לזה..]

צ'מעו, אין מה להגיד. הבנאדם עובד... :)

אנחנו מאמינים בכוחות, אבל בכ"ז...

מכתב ששלח אורן זריף לקבוצת הכדורגל מכבי תל אביב.

ואני חשבתי שאני חי בסרט...

מעניין מתי זה יתפוצץ...

השקט המוזר הזה שבו תעשיית האינטרנט החרדי מתפתחת,
כל 3 דקות נפתח אתר חרדי חדש.
אתרי לוחות, חדשות, תוכן, מכירות, נופש, בילוי ופנאי
[וברכות לדקה ה-90 שגילו לקראת סוף 2009 שיש מליון חרדים מתחת לאף שלהם בין הירדן לים...]
הרי כמה העיתונים יוכלו לבלוע?
בואו נדבר אמיתי,
סלקום לא הגדילה את תקציב הפעילות שלה השנה בחרדי אבל פירסמה

בכמה מאות אלפי שקלים באתרים חרדיים,
זה הרי ירד ממישהו..
בזק אותו דבר, והם ממש לא לבד. זה אולי נראה מעט אבל השנה עשרות

מפרסמים נכנסו לראשונה לפעילות ברשת החרדית. אם לפני שנתיים קמפיין מכירות

לפרוייקט נדלן חרדי הלך 80% עיתונות 10% רדיו ו 10% כרזות רחוב
והיום האינטרנט מקבל 15-20%, בצד השני יש מישהו שמקבל פחות.
במילים אחרות אם קצב הגידול של הפרסום באתרים החרדיים יעלה על קצב הגידול

האמיתי של תקציבי הפרסום במגזר, ה sher [הנתח] של העיתונים יירד. אם נוסיף לכך את העובדה שגם יש יותר עיתונים היום נקבל מגמה עוד יותר חזקה.

במגזר הכללי העיתונים המובילים קראו את המפה ובאופן טבעי הגיבו מייד.
זה לא במקרה ש YNET שייך לידיעות ו NRG למעריב
אבל מסתבר שמה שטבעי שם לא טבעי כאן...
הרי בינינו, יתד המודיע והמבשר לא יכול לפתוח פורטלים, זה נוגד את מי שהם והשבועונים

היו עסוקים מידי בשנתיים האחרונות בלהוציא עוד מוסף תיירות ועוד מגזין בריאות.
התוצאה היא שבשונה מהאתרים החילונים המובילים שקשורים בעטינים לעיתונים המובילים

אצלנו מתפתחים שני עולמות, העיתונים והאתרים.
לא שיש בעיה עם שני עולמות, רק הנושא הקטן הזה, ששניהם צריכים לחיות מאותם תקציבים, לשתות מאותה גיגית וזה כבר סיפור אחר...

כי כשיש בעיקר אתר אחד שעובד [מבחינת מכירות פרסום] כמו בחדרי והיקף המכירות שלו קטן יחסית, זה עוד נסבל
אבל במציאות שבה יש 5-6 אתרים חזקים שמביאים עיסקאות של עשרות אלפי שקלים כל אחד, זה מצטרף למאות אלפי שקלים ולמיליונים בשנה
וזה, כמו שאמרנו כבר סיפור אחר לגמרי.

הקטע המעניין פה הוא שגם העולם הפשוט שבו חיינו פעם, שאם יש בעיה פשוט מוציאים חרם,

או איסור פרסום או סנקציות בכשרות
כבר לא יעבדו פה [רק לכאורה, כי אצלנו במגזר אינדבר כזה שאינדבר כזה...]
או במילים אחרות כבר אין מי שיעצור את זה.
מי שמכיר ויודע איך הדברים עובדים מבפנים יודע להגיד שהיום אין חבר כנסת או שר חרדי, בעצם מה שר חרדי?
אין חבר מועצה בעיריית אלעד או נהג של איזה פוליטרוק דרג ג' שלא טורח להתעדכן ברמה יומיומית, לא ביתד או המודיע וגם לא במבשר [טוב אולי גם..]
אלא באחד מ"המדיות החדשות". הקווים של ביכלר ודומיו עושים הבדל. בעיקר במערכות

פוליטיות אידיאולוגיות, האתרים החרדיים מובילים את התחום הניוז ולעיתונים נשאר רק לפרשן

ולתת צבע וכולם משתפים פעולה. הם צריכים אותם ואני אתבטא בעדינות אם אני אומר שלא

רק גופים מסחריים משלמים עבור חשיפות [חיוביות] במגזר, וד"ל..

חוצמיזה, מי יעצור אותם?
וועדת השבת? מה זה קשור?
וועדת התקשורת? למה נזכרו עכשיו?
וועדת התחבורה?
הרי באופן די מוזר וכאילו מובן מאליו בבחירות האחרונות לכנסת רשימת "ג" פרסמה בבחדרי חרדים במאסיביות כאילו הייתה יומון רביעי במגזר...
רשימת יהדות התורה, נציגיהם של מרנן ורבנן גדולי ישראל שליטא,
אז נכון,
עדיין אין מדיה שיכולה להחליף את עוצמת הפרסום של העיתונים
ואין מדיה שיכולה שיכולה לספק את ההילה והתדמית של הקונסנזוס החרדי
אבל המילה הכי חשובה במשפט הזה היא עדיין,
והשאלה הכי מעניינת היא לא אם בחדרי כיכר לדעת או חרדים אפקטיביים או לא אלא כמה אפקטיביים הם יהיו עוד 5 שנים.

4 שנים להינתקות: מכון "מותגים" ו"פרסום גל-אורן BSD" בנתוני מחקר מפתיעים:

[פורסם לראשונה הבוקר ב"ישראל היום"]

36% בציבור הדתי-לאומי בעד סירוב פקודה בעת פינוי התנחלויות
79% בעד מאבק בעת פינוי התנחלויות

42% אינם משלימים עם 2 מדינות ל2 עמים

79% יצביעו נגד הקמת מדינה פלסטינאית במשאל עם

94% מגדירים עצמם קודם כל כ'יהודים' לפני 'ישראלים'

4 שנים לגירוש - כל הפרטים:

4 שנים להינתקות מגוש קטיף ובציבור הדתי-לאומי לא מזהים פצעים מגלידים. הכל פתוח כשהיה, ונראה שגם החשבון עם המדינה שניתקה אותם ממורשת אבות, נשאר פתוח לגמרי.

ההלם הראשוני שתקף את המפונים, ואיתם כל המגזר הדתי הלאומי, שציוניותו בא עימו כערך מוסף, אידיאולוגי ומובנה, התחלף אט אט בשינוי עמדות כלפי המדינה, ההלם שהיה מהול בכעס עצור, התחלף בקביעת עמדה חדשה באשר לראייה הכללית והאישית כלפי המדינה.

מסתבר, שבני הציונות הדתית שראו עד להינתקות במדינת ישראל "ראשית צמיחת גאולתנו" מתקשים להשלים עם קביעה זו, גם אחרי סיטואציה קשה בה מיטב חיילנו מפנים בכוח אמהות ואבות מכור יישובם, למול תמונות בתי כנסת הרוסים, מראות הקברים שהוצאו מקומם, כל אלה היו כעקירות בלב הציונות הדתית ותהליך ההינתקות ("גירוש גוש קטיף" בלשון הציבור הדתי-לאומי") הפך למאורע שהשפיע יותר מכל על יחסי הציונות הדתית עם הממשלה הלאומית, בשנים האחרונות.

לקראת 4 שנים לגירוש גוש קטיף, יזם מכון המחקר "מותגים" בשיתוף משרד פרסום גל-אורן BSD מחקר מעמיק ומקיף, שכלל את הציבור הדתי-לאומי. ממצאי המחקר מדגישים את הכרסום המהותי שחל בעמדת הציונות הדתית כלפי מדינת ישראל.

לשאלה "להבא, מה צריכה להיות תגובת המתנחלים לפינוי התנחלויות" ניתנה תשובה ברורה לפיה 79% מהציבור הדתי לאומי סבור שיש לכלול מאבק בתגובה לפינוי התנחלויות, כש16% ממנו סבורים שיש למנוע פינוי גם במחיר פגיעה בשוטרים ובחיילים המפנים. רק 18% סוברים שיש להתפנות ללא התנגדות.

בציבור הכללי-יהודי העמדות שונות וכי רוב בציבור הכללי-יהודי (42%) סבורים שיש להתפנות בצורה מסודרת וללא התנגדות, מול מיעוט קטן של 10% הסבורים שיש לכלול מאבק גם במחיר פגיעה בשוטרים וחיילים מפנים.

לשאלה "כיצד צריכים לנהוג חיילים הנדרשים להשתתף בפינוי התנחלויות" התקבלו ממצאים מפתיעים המצביעים על כך ש36% מהציבור הדתי לאומי סבורים שבמקרה כזה יש לסרב פקודה, אפילו אם משמעות הדבר ישיבה בכלא צבאי, זאת מול 18% מהציבור הכללי-יהודי הסבור כך. כן מראה המחקר על 39% מהציבור הדתי-לאומי שסבורים ש"יש לבקש שלא להשתתף בפינוי, אבל כן להשתתף בפינוי במידה והמפקדים מסרבים לשחרר אותם", זאת מול 30% מהציבור הכללי-יהודי הסבור כך. רק 21% מהצביור הדתי לאומי סבור שיש למלא כל פקודה כולל פינוי התנחלויות. כאמור, מרבית המרואיינים מהציבור היהודי כללי (82%) חושבים כי "אסור לסרב פקודה ויש להשתתף בפינוי".

תשובות מעניינות התקבלו במחקר לשאלה "כיצד עתיד להסתיים המאבק על יהודה ושומרון". מסתבר ש46% מהציבור היהודי כללי, לעומת 25% מהציבור הדתי לאומי חושבים שבסופו של דבר יהיו "שתי מדינות לשתי עמים". 42% מהציבור הדתי לאומי, כמו גם 33% מהציבור היהודי כללי חושבים שתהיה בסופו של דבר "מדינה אחת כחלק ממדינת ישראל ופלסטינאים שלא יסכימו להיות תחת ריבונות ישראל ויצטרכו לעבור למדינות ערביות אחרות".


לשאלה בעניין משאל עם בנושא הקמת מדינה פלסטינאית ביהודה ושומרון, מראים ממצאי המחקר ש79% מהציבור הדתי-לאומי יצביעו נגד הקמת מדינה פלסטינאית במשאל עם. 45% מהציבור היהודי כללי, לעומת 18% מהציבור הדתי לאומי – "יצביעו בעד הקמת מדינה פלסטינאית". 20% מהציבור היהודי כללי וכן 25% מהציבור הדתי לאומי -"יצביעו נגד ההסכם ואם היא יאושר יפעלו נגד ישומו בכל דרך, כולל התנגדות פיזית"

המחקר המקיף כולל גם שאלה בתחום ההגדרה העצמית "יהודי" או "ישראלי". כצפוי, הרוב המכריע של הציבור הדתי לאומי מגדירים עצמם קודם כל כ"יהודי" (94% מהם). זאת לעומת 68% מהציבור היהודי כללי (שם, 32% מגדירים עצמם קודם כל כ"ישראלי").

מצ"ב לינק לידיעה ב"ישראל היום" http://62.128.57.2/Olive/AM3/Israel/Default.htm?href=ITD%2F2009%2F07%2F30&pageno=1

עצוב לי.

הגעתי למשרד לא מזמן,

מתוך הערפל של בוקר בלי קפה.

עובר דרך רחוב הרואה לבן גוריון וביאליק ונהיה לי עוד יותר עצוב.

יום רגיל.

בתי קפה פתוחים,

אנשים יושבים קוראים עיתון.

אני נזכר איך כשהייתי בן 17 נרצח חבר קרוב, כשהודיעו לנו ההרגשה היתה שהעולם נעצר.

החיים השתנו. התהפכו.

ואז אתה יוצא החוצה, הציפורים עדיין עפות, המכוניות נוסעות ואתה לא מבין, איך אפשר?

הפער בין הכאב שלנו, הרעב שלנו, הקינות שלנו

לבין הנון שלאנט שבו הם ממשיכים לנהל את היום, בין קפה לקפה,

הוא הפער שאותו אני מגדיר כחורבן.

הם לא שותפים לכאב הזה שלנו, שמגדיר יסוד כל כך חשוב במי שאנחנו,

ומילא הם, הילדים שלהם בכלל לא יבינו על מה אנחנו מדברים..

לא מסכימים איתי?

סעו לים.

נראה אם תמצאו כיסא.

בבניין ירושלים ננוחם בעז"ה.

פוסט אורח, חני וייזר, תקציבאית יח"צ גל אורן BSD

בתזמון מדויק (פחות או יותר) של ההתחלה שלי במשרד, קבלו את דעתי הסובייקטיבית, בבמה מכובדת זו של ה"פוסט אורח" הראשון בבלוג של מאיר,
על הביטוי המוכר "כל ההתחלות קשות".

כשאנשים באים להתחיל משהו, הם בדרך כלל נוטים לקוות שזה יהיה משהו טוב. אלא אם כן הם סובלים מאיזו פסיכוזה דיכאונית, וכבר לא איכפת להם מה בדיוק יקרה והאם הוא יהיה חיובי או שלילי.
בדרך כלל הציפיה היא שיהיה בסדר, ואם כבר- אז עדיף בסדר גמור או אולי אפילו מצוין. ועם ההרגשה הזו מי יודע עייפות מה היא, מי בכלל שם על הבוס העצבני ועל העובדה שכל הדרכים פקוקות.
בהתחלה פשוט עוטים אוטומטית עור פיל ומכינים מרפקים. שיתהפך העולם ואצלי הכל יהיה הכי טוב שאפשר, מה שזה יהיה: הדירה החדשה, השנה החדשה, העבודה החדשה. הכל. אנשים מוכנים להתרוצץ, להסתכסך, לא לישון, לא לאכול – בשביל המטרה החדשה שלהם, בשביל היעד החדש.
נסו לתפוס שבוע-שבועיים אחר כך? הנוף שונה. שלא נדבר על חודש או על שנה או על שמונה שנים.
אנשים נוטים להתעייף. מתחיל להימאס להם. נגמר הכוח. ובעיקר: הם מתייאשים.
הבעיה היא, שלמען ההגינות, פרסומאי שנשחק יכול למצוא את הדרך של התוצרים שלו החוצה. כי בשביל למכור לעולם משהו, אתה מוכרח להיות מאוהב בו. אתה חייב לחיות אותו, להתלהב ממנו כמו שילדה בת שש מתלהבת מברבי. כמו שילד בן שלושים מתלהב מהמאזדה שלו, או מהאופנוע.
אם לא- אתה אדיש. ואם אתה אדיש, אז למה את פרסומאי?
אנשים שעובדים פה מוכרחים להיות מטורפים, לפחות קצת, כי לעולם לא ימאס להם ממה שהם עושים. הם יעבירו כל בוקר את הכרטיס עם חיוך על הפרצוף.
בסוגריים, גם השאיפה של היהדות היא נטרול השחיקה. גם אם זו השחרית המאה ואחת שלי, וגם אם זו החמש מאות- היא מוכרחה להיות בשיא הכוונה ובשיא ההתלהבות- לשם אנחנו שואפים תמיד.
אולי לכן לפרסום החרדי יש פוטנציאל גדול כל כך. אנחנו רגילים לכוון לשם, לשלמות שבחידוש היום יומי. כתוב משהו כמו: "בכל יום ויום יהיו בעינייך כחדשים" שכל יום ויום נראה את עצמינו כאילו יצאנו ממצרים. לא חסר דוגמאות.
בעבודה זה: שבכל יום ויום נרגיש כאילו הרגע הגענו לכאן. כאילו אנחנו טירונים נלהבים. שלא תברח ההבנה שהשמים הם הגבול. ו-כן, שלא יפסיק להיות לנו קשה. קשה, אבל מספק. וזה היופי שכאן. לראות את האנשים האלו, שנמצאים פה כבר כל כך הרבה זמן ועדיין בוערות להם העיניים.
ברוכים הנמצאים.

ללא מילים

ל"בשבע" יש גריד חדש ואנחנו שמחים לפרגן : )

האינטרנט החרדי בוער!!!

מסתבר שאנחנו כבר לא מיעוט כזה קטן פה בארץ הזאת.

מיום ליום אנחנו מעורבים [נרצה או לא] ביותר פרשות שחורגות את גבולות המגזר.

ומפרשה לפרשה מסתבר שהמכנה המשותף ביניהן הוא שהתקשורת החילונית פשוט "אוכלת מהיד"

של התקשורת החרדית ובעיקר, האתרים החרדיים.

אתרי האינטרנט החרדיים מכסים היום כל מה שזז.

לא,

כל מה שזז!

הגדולים שבהם כמו בחדרי חרדים www.bhol.co.il/, לדעת www.ladaat.net, כיכר השבת www.kikar.net,

חרדיםwww.haredim.co.il , גם עושים את זה ברמה מקצועית גבוהה מאד [לרוב] והכי חשוב, במהירות האור.

מה שמדהים זו לא העובדה שאתר חרדי מביא סקופ שמוביל לקרדיט על אייטם בחדשות ערוץ 2 [הערב ל"חרדים", ליבני מספרת מה היא חושבת על מופז...],

מה שמדהים הוא שזה קורה כל יום.

קשה להגיד אם זה סתם צירוף מקרים של תקופה כזו או ההתפתחות המטורפת של תעשיית המידע במרחב החרדי,

וסביר להניח שבסוף זה איזה שילוב של שניהם,

אבל בשבועות האחרונים עם אמא מרעיבה, חלאבים שמסתבכים עם סוחרי איברים ומי כבר זוכר את קרטא,

האתרים החרדיים הובילו ומובילים כל הזמן את התקשורת החילונית.

מעניין.

זה רק מתחיל.

דבר אחד בטוח, משעמם בטוח לא יהיה פה...

עכשיו רק חסרים קמפיינים :)

לא יודע מי היחצ"ן של "חומש השקעות" אבל הוא עושה עבודה מצויינת

לקח לו שלושה ימים להתחיל לעבוד אבל מאז הוא עושה את כל הפעולות הנכונות.

לא מתחבא,

לא נותן לדוברים לדבר בשמו,

חותם על המודעות [לא יודע איך להעלות את הבאנר שעלה בשמו באתרים החרדיים]

ובכלל משדר "אני לא בורח, לא מתחמק, אני כאן כדי לעשות סדר ולתת תשובות."

באווירה הקשה של "המשבר העולמי" הסיכויים לצאת מסיטואציה כזו קלושים ולו בגלל הבאז

התקשורתי שיכול בכמה ימים למחוק מונטין של שנים ארוכות.

איזו אסטרטגיה יצירתית,

מי היה חושב על זה?

קוראים לזה "לקחת אחריות"...

יחי הספין! המלך החדש [או: בריף לחני : )]

נפרדנו מדור הקומוניקטים.
הם נולדו בדור שבו היכולת להשחיל מסרים שיווקיים לתקשורת היתה נמוכה.
גם כי תעשיית השיווק עוד לא התפתחה לשם וגם בגלל שהעיתונאות נתפסה ערך מקצועי מקודש.
מי שהרג אותם [את הקומוניקטים] הוא התוכן השיווקי.
בעולם שבו 100% מהמסרים שאנחנו מקבלים מהונדסים ברמה כזו או אחרת הקומוניקט הופך לפאטתי.

כי מה זה בעצם קומוניקט?
מה המהות של קומוניקט?
[אם נשכח רגע את השם המעצבן שלו שנשמע כמו שם של מחתרת סובייטית...]
בפשטות, קומוניקט הוא מכתב שכותב אדם לעיתונאי על מנת לעניין אותו
בנושא מסויים מספיק בכדי לכתוב עליו.
אם אני עיתונאי שמחפש סיפורים לכתוב עליהם, זה צריך להיות חתיכת מכתב...
מי שקורא קומוניקטים היום [ולא נרדם] יכול להריח את התעשייתיות שלהם. הם לא באמת מנסים למכור לך סיפור אלא למלא חלק במערכת יחסים די הדוקה שבה החדרת מסרים [שיווקים, פוליטיים, דתיים או אחרים] היא חלק בלתי נפרד מהסיקור והעיתונות.
זה לא רק שזה לא נכון להגיד שזו תופעה שקיימת בעיקר במקומונים שכוחי אל,
אלא הפוך,
ככל שהמדיה "כבדה" וחשובה יותר, כך רמת ההינדוס גבוהה יותר.
המשמעות היא שזה מוריד את הערך השיווקי של הופעה במדורי הצרכנות ומעלה מאד את הערך של,
הכותרות האמיתיות.
ומכאן למלך החדש.
יחסי ציבור הם מה שתמיד היו,
היכולת לרתום את המציאות וסדר היום הציבורי לטובת המסרים שלך.
פיור אנד סימפל.
פעם אם הופעת בעיתון ולא משנה איפה נתפסת כאוטנתי, לא משוחד, מערכתי.
ההפיכה שלזה לנורמה העבירה את המשקל לכותרות ולא לידיעות ממוסגרות במדורים כאלו ואחרים.
היום קוראים לזה ספין.
וזה מקסים.
כי זה חזר לאומנות מכירת הסיפור.
וזה בדיוק מה שאהבנו בזה : )

פרסומת הטלויזיה הטובה ביותר

Creative, Smart and Clever Advertising

תהנו :)

הילד הזה הוא אני :)

מה יש להגיד?

הסרט איכותי, אלגנטי, ומדוייק לפחות כמו המכונית שהם מוכרים.

בפרסומת לפורש החדשה הייתי מצפה לשמוע רעש של מנוע, חיתוכים מהירים של מכונית עפה,

גבר חתיך עם משקפי שמש...

זה מה שנקרא  killing me softly.

תהנו.

יופי מקאן

מי שמכיר אותי יודע שאני האחרון שיצא נגד פרובוקציות.
אפילו אם הן של מקאן...
אבל זו הפעם הראשונה שאני מוצא את עצמי מסכים [כמעט]
עם כל מילה של נציג המחבלים בכנסת, אחמד טיבי.

בחיאת אחמד, הפעם אתה צודק.
גם לפני הסרט ההזוי של סלקום הגדר הזו נראתה לי הזויה.
בשנת 2009, כשכולנו יורים אחד על השני דרך המקלדת במהירות האור,
כשכבר לא צריך טייס בשביל להטיס מטוס נראה לי לא שפוי לחשוב שקיר
בטון בגובה כמה מטרים יכול לשנות כהוא זה את רמת הביטחון שלנו.

נולדתי בחברון גדלתי בבית אל ואני מחזיק מעצמי ימני ולא ממש מתון,
אבל אני נגד הגדר.
היא לא אנושית, מתנשאת ואין לי ספק שהיא תחזור אלינו כמו בומרנג.

ומקאן?
עוד הוכחה לכך שמדובר בחבר'ה שמדברים בעיקר לעצמם,
מתמסטלים מהריח של עצמם ורלוונטיים אולי לאותם 2000 איש שנקראים "הברנז'ה.."
סלקום, "המשפחה הגדולה בישראל" לא עונה על ההגדרה הזאת.

הייתי מת להיות זבוב על הקיר בשיחה בין עמוס שפירא לאילן שילוח,
כאילו מה אתה אומר ללקוח?
זה לא שקפץ פונט או ברח הגריד...
"הי עמוס, מה נשמע?"
"אילן אני לא יכול לדבר מחפשים אותי ממשרד החוץ, משגרירות ארה"ב, אנגליה וגרמניה, נוחי צעק עלי על הבוקר והכוכבית עמוס שלי מתפוצצת מהודעות"
"עמוס רק רציתי לעדכן אותך שסיימנו את ההמשך של הסידרה.."
"איזה המשך? איזה סידרה?"
"דג מלוח במנהרות רפיח, סטנגה בהר הבית, טניס במערת המכפלה,
עמוס, אני מבטיח לך, כשנגמור עם הסידרה הזאת אף אחד לא ידבר איתך על הגדר.
מבטיח לך, יהיה פיצוץ"

שיואו, פרוג!

מי שלא היה בכנס של "פרוג" בבני ברק לא יכול להבין, אז אני לא אתאמץ להסביר...
ולאלו שכן היו שם, היה מדהים לפגוש את זה. אתכם. באלפים.
אנחנו "הפרסומאים" פועלים בענף מאד שקוף מהבחינה הזאת שכל העולם שלנו רואה איזה עסקים עשינו [ואיזה לא] כל שבוע. הביזנס שלנו עוסק בלדבר עם כולם, אנחנו חיים בוויטרינה, העסק שלנו הוא חלון ראווה.
אז אני רגיל שסופרים לנו עמודים ואינצ'ים ובודקים שלמי גדול יותר,
אבל אתמול בלילה, בפרוג גיליתי עולם חדש.

אלפי עיניים שמסתכלות ובוחנות. כותרות, פונטים, קונספט, גריד, שפה, צילומים, תלת, קרנינג, סלוגן,
דברים שחשבתי שבסוף היום מעניינים רק את אותם 100 איש שעובדים במשרדי הפרסום החרדיים...
אז נעים מאד להכיר.
אני מזמין אתכם להגיב, לשאול, לקטול או לפרגן ולמען האמת אני חייב להגיד,
זה שעשיתי בלוג לא אומר שאני יודע איך להתנהל איתו, ז"א זה נולד פשוט כי הרגשתי שיש לי כמה דברים להגיד,
אז אני אשתדל מאד לענות לכל אחד אבל מתנצל מראש אם לא. זה פשוט כי לא הספקתי...

ירושלים. פיסגת החמצתנו [השיווקית...]

בסוף העולם, באיזה חור נידח בסקוטלנד שוכן לו כפר קטן, ליד אגם.

הכפר הזה לא שונה מעוד 25,000 כפרים בעולם ששוכנים ליד אגם

אבל סביב הכפר והאגם התפתחה במהלך השנים אגדה.

האגדה מספרת שבאגם שוכנת מפלצת.

המפלצת מלוך נס.

מפלצת, כן?

2009 כן?

תצחקו תצחקו אבל הכפר הזה מושך עשרות אלפי תיירים בשנה,

סקוטלנד משווקת אותו כאתר חובה לכל תייר מתחיל.

כשאתה מגיע לכפר אתה לא יכול לפספס את זה,

אתה נכנס למונית, כולה מצופה תמונות וציורים של המפלצת, השמות של המסעדות

ואפילו של המנות בתפריטים הם וואריאציות על המפלצת,

ויש אפילו מוזיאון בלוך נס ש"מתעד" את הסיפור.

אנחנו בישראל לא צריכים להמציא מפלצות,

ירושלים היא לא עיר, היא מיתוס.

היא לא סתם מיתוס, היא מיתוס בינלאומי, בין דתי, חוצה גבולות, פוליטיקות השקפות, מדינות, תרבויות ויבשות. נכתבנו עליה שירים סיפורים ואגדות בכל שפה אפשרית, יש אפילו תיסמונת על שמה...

אבל איפה אנחנו ואיפה לוך נס?

כאילו, הקריאייטיב לעיר קונספט תחת המותג ירושלים הוא פשוט אינסופי...

כאילו מזה ווגאס? מידבר עם קריאייטיב.

דובאי הבינה שבלי יצירתיות היא תיעלם אז הם בנו את המגדל הגבוה בעולם ואת מסלול הפורמולה הכי טוב בעולם.

הקטע הוא שאנחנו לא צריכים מפלצות ובניינים, יש לנו תפאורה של 2000 שנה, מותג עם מעורבות גבוהה מאד מבחינה דתית, פוליטית ומיליון אחרות, מאות בתי כנסת, כנסיות ומסגדים, מליוני איזכורים במדיה העולמית ומעל הכל והכי חשוב, יש לנו סטורי.

יש לנו סיפור. אמיתי. מיוחד. עם ארומה וצבעים, אז מה?

אם תייר נכנס לירושלים ולא קרא את השלט הוא לא יכול לדעת שהוא בירושלים,

אין את ה"סטורי" באוויר, אין חזרה בזמן, אין "רכיבה על הקטע", אין חשיבה שיווקית.

אין לי ספק שעם קצת רצון, יצירתיות ואומץ ירושלים יכלה להיות יהלום תיירותי שמושך מיליוני אנשים מכל רחבי העולם כל שנה. ווגאס תיראה כמו חולון ליד ירושלים.

והנה הצעה לראש עיר בירתנו לנצח נצחים ב"ה: תכריז על פרוייקט. לאומי.

כנס את טובי המוחות היצירתיים בארץ, שי אגסי, גדעון עמיחי, רני רהב, עמוס שפירא, אלי הורביץ, ראובן אדלר, אילן שילוח, נועם מנלה, [ואני J] ובקש מאיתנו, בהתנדבות, לבנות את תכנית העל.

אלופי קונספט, אלופי קדם, אלופי ספינים, אלופי פרסום, אלופי עיצוב.

תכנית שכולה קריאייטיב שמטרתה לחשוף את ההזדמנות שירושלים היא ולהפוך אותה ליהלום הבינלאומי שהיא יכולה וצריכה להיות.

אני בפנים

ולדעתי גם כל השאר.

יש בריפים בחיים שאי אפשר להגיד להם לא.

מפרגנים

משרד הפרסום שלמור-אבנון-עמיחי זכו בארבעה פרסים בפסטיבל הפרסום בקאן.
ואנחנו - מפרגנים.
ברכות

מה יקרה אחרי

בס"ד
פסיקת בג"ץ, לפיה על המדינה לממן את מכוני הגיור הרפורמים והקונסרבטיביים באופן שוויוני כמו את מכוני הגיור של הרבנות, הפילה לי את האסימון.
אני נולדתי בחברון. גדלתי בבית אל של שנות השמונים. על אדי גוש אמונים ותורת הרב, על בני עקיבא, על האנטיפאדה, על ההפגנות, הלוויות והשמחות. על האידאל של המדינה הקדושה.
נולדתי לעולם רווי אידיאולוגיה, ספוג באג'נדה.
אנחנו, כך לימדו אותנו, הסינתזה הישראלית האמיתית, אנחנו נועדנו להוביל את העם, בהתיישבות [כמובן], בצבא, באקדמיה ובחינוך. אנחנו משלבים את החול והקודש.
השילוב האידאלי. בין הרוח לחומר, בין תורה לעבודה, בין הקיבוצניק לבחור הישיבה, בין החרדים לחילונים.
השילוב האידאלי.
ובין לבין.
אזהו. שכניראה שההבדל שבין לחיות את השילוב האידאלי ולחיות בין לבין, עצום.
בכל אותן "שנות בית אל" שאלתי את עצמי איפה הם החרדים בסיפור? למה אני לא רואה אותם בהפגנות איתנו על ארץ ישראל? הם לא שותפים לאותה הסטוריה? הם לא שותפים לאותו חזון?
ובעצם, מה היה שם בדיוק שגרם למנהיגי היהדות החרדית לא לקחת חלק בפסאדה הציונית בניגוד גמור כל כך למנהיגי הציבור שבו גדלתי?
האבסורד הגדול לצערי הרב הוא שבמשך שנים הסברתי לעצמי שהתפיסה החרדית פשוט חסרה את הצד של הקולקטיב מה שנקרא "כלל ישראל", הם הרי פועלים ומצהירים רק למען עצמם. לתלמודי תורה שלהם, לישיבות שלהם, להנצחת הזהות הישנה שלהם [לעומת הזהות ה"חדשה" ש"אנחנו" היינו..]
היום במבט אחורה האבסורד נראה עוד יותר גדול, איך שגדלנו במקומות נפלאים כמו בית אל וחשבנו באמת ובתמים שאנו עושים זאת למען אותו קולקטיב, אותו "כלל ישראל" שהחרדים "לא סופרים", אותו כלל ישראל שבכל כמה שנים בועט אותנו מפינה אחרת של ארץ הקודש ומסביר לנו שאולי כוונותינו רצויות אך מעשינו ממש לא באו להם טוב.
האמת, אני מנסה ולא מצליח להיזכר מתי אספו אותנו מרחבת בית הספר ביישוב להפגנה מול הכנסת על נושא השבת. גם אף פעם לא על חילול קברים או נושא שולי כמו גיורים.. כאילו מישהו חילק פעם טריטוריות להפגנות, עשו הסכם, זכיינות, אתם תיקחו את נושא ארץ ישראל ואתם את כל השאר. הפגנות עובדים, זכויות אדם, מעמד האישה ושאר השטויות שייקחו החילונים, לנו בכל אופן זה לא ממש מזיז, פה מממנים אוטובוסים לסבסטיה, בשביל הפגנות על שבת יש כיכר ופחי זבל. יש חוקים במזרח התיכון.
ודווקא פה נפל לי האסימון.
כן, בנושא שולי כמו פסיקת בג"ץ בנושא הגיור הרפורמי.
ולמה נושא שולי?
כי למי יש זמן לזה? עוד שנה לאיראן יש פצצת אטום, ביבי חזר מאובמה, מה להגיד, לא נראה טוב..
ובכלל, החמאס ושליט והכל, אפילו המיתון כבר לא מה שהיה, למי יש זמן עכשיו לדבר על גיורים? להיפך, עם התדמית של היהדות אנחנו צריכים להגיד תודה שמישהו בכלל רוצה להיות בצד שלנו הרי אנחנו הולכים להכיר את האטום האיראני אישית תוך שנה...
אבל כן. זה זה. זה לגמרי זה.
וזה לא קשור למאבק על אדמת ארץ ישראל אלא ליכולת שלנו להחזיק בה. מסתבר שגם בזה יש חוקים. היכולת שלנו להחזיק באדמה אינה נובעת מהיכולת שלנו להחזיק באדמה אלא מהצורה שבה עלינו להחזיק את האדמה. מהדרך. ממי זה שמחזיק בה, האם הוא יהודי.
בס"ד
"משמעות הפסיקה - מרחיקת לכת. למרות הסכומים הפעוטים בהם מדובר, הרי שפסיקת הבג"ץ מעניקה הכשר דה-פקטו למכוני הגיור שמבצעים גיורים שלא על פי דת משה וישראל. ההנהגה החרדית חוששת מאד שמכאן ועד לאישור מלא של גיורי הרפורמים הדרך קצרה מאוד" [YNET]

כמה מרחיקות לכת?
בג"ץ אינו מכיר ביהדות כסמכות העליונה בעולם ומאותו מקום של הכרה בגיורים חייבת לבוא גם הכרה בנישואין וגירושין שהם מושגים דתיים בהגדרתם ולא משפטיים, אך למעשה הם הרבה יותר מ"מושגים דתיים", הם העקרונות האחרונים, היחידים שנשארו שמאפשרים לנו לחיות ביחד כמו עם אחד. ואת זה הבינו גדולי היהדות החרדית מראשית דרכה של התנועה הציונית.
הם הבינו שמדינה יהודית חילונית היא המצאה שאינה מוכשרת, אין לה הכלים הנדרשים כדי להתמודד, לא עם נישואין, לא עם גירושין, לא עם גיורים ולא עם מקומות קדושים.
וכשחושבים על זה לעומק זו בדיוק ראיית הכלל, אותו הכלל מ"כלל ישראל" אבל הפעם של ההנהגה החרדית, ממה ההנהגה החרדית חוששת בדיוק? שילדיה יתחתנו עם גויות חו"ח? על הישיבות "שלהם"? על תלמודי התורה "שלהם"? ההיפך. הם חוששים עבורכם, החילונים.
ההלכה שלנו לא תשתנה ולא תתחלף אם יכירו בכך או לא כל מוסדות העולם.
אנחנו נדע לשמור על עצמנו, הרי עברנו את פרעה ואחשווראש ויוליוס ואינקוויזיציה, השופטים פרוק'ציה ולוי קטנים עלינו. זה לא ממה שיקרה לנו שאנחנו מזהירים מפניו, זה ממה שיקרה לכם.
מה יקרה לכם אחרי שאנחנו נוציא תעודות זהות משלנו?
מה יקרה לכם כשהילדים שלכם לא יוכלו להתחתן עם הילדים שלנו?
מה יקרה לכם כשתבואו להגיד קדיש על אבא שלכם ואולי לא נוכל לענות אמן או להשלים לכם מניין?
ומה יקרה לכם כשתמותו? באמת כולכם רוצים טקסט מודרני באיזה קיבוץ עם גיטרה כשהאפר לשכם בצינצנת? כי אנחנו כבר לא נוכל להתערב, ומה אם הבן שלכם יירצה אחרת?

אתם חייבים להבין שבמו ידיכם אתם מבצעים תכנית היתנתקות מרצון,
לאכול איתכם אנחנו כבר לא יכולים, כי וויתרתם על הכשרות,
להיות איתכם בשבת אנחנו לא יכולים כי וויתרתם על השבת ונסעתם לים,
לראות אתכם קשה לנו כי וויתרתם על הצניעות וברגע שתתירו גם את אותם גבולות אחרונים שאיפשרו לנו להתחתן ביחד להתפלל ביחד ולמות ביחד כבר לא יעזור כלום.
צחוק הגורל הוא שדווקא יש דבר אחד שיעזור. הדרך היחידה להפוך את התהליך תהיה גיור.
בדרך שלנו.

ב"ה יום יום

ראשון על הבוקר ובכל בוקר, "התעוררות" עם ידידיה מאיר תוך כדי התארגנות.
המודיע ויתד בדרך החוצה.
בשני "מרכז העניינים", שני בלילה הדבקות.
בשלישי "יתד הגדול", "מדורים" המודיע, קול העיר ירושלים.
ברביעי משפחה, בקהילה, שעה טובה, המחנה החרדי, יום ליום, קול העיר בני ברק וכל השאר...
ברביעי אחה"צ פילרים.
בחמישי יתד המודיע שבת, חמישי בלילה הדבקות.
בשישי השוואות עמודים, מיקומים, סטריפים, אוזניים, שת"פים, תוכן שיווקי, ידיעות יח"צ, וטורי מערכת.
כל ערב ב-19:00, מהדורה מרכזית עם מוטי,
כל לילה בחצות, הקול החרדי.
על הדרך כמה פלאיירים,
2 חוברות,
פעילות דיילים,
סגירת הגרלה,
2 פרזנטציות ללקוחות חדשים
2 פרזנטציות ללקוחות קיימים,
קצת צעקות על המיקומים,
3 הפצות של דיוורים רוויים...
אם זה לא חלק בלתי נפרד מהיום ומהשבוע שלך,
אתה לא פרסומאי חרדי.

מאיר גל - המילון האישי המקוצר

שם: מאיר גל
חברה: פרסום גל אורן BSD
תפקיד: מנכ"ל משותף
גיל: 30
עיר מגורים: בני ברק
מגזר חרדי: הגדרה – השוק המעניין, הצבעוני, הצומח ביותר בישראל. שוק העתיד.
פרסום: הגדרה – החיבור בין אלה שיש להם לאלה שרוצים.
יחסי ציבור: הגדרה – לגרום לך לקנות מבלי שתרגיש שמכרו לך.
קמפיין בלתי נשכח: זול-פה. מה שזול פה, מה שלא זול לא פה.
המוטו שלי: כולם חייבים להרוויח.
טיפ להצלחה: מה שאי אפשר למדוד אי אפשר לנהל. אם לא תדע איפה אתה רוצה להיות בעוד חמש שנים לא תגיע לשם.

מי שמשוכנע

בס"ד

מי שמשוכנע שדעותיו אמיתיות וצודקות, חייב להביע אותן ללא הרף, ובכל הזדמנות בגילוי לב, ובלי להתחשב במידת התמיכה שיש לו, או ברמת ההתנגדות שיפגוש, רק לשקר דרושים תומכים כדי להצליח, לשקר דרושה סכמות המספרים כדי למלאות את מה שיחסר לו בצדקת טיעונו, לעומת זה תמיד תנצח בסופו של דבר, אפילו אם הדבר יקח זמן. אצילות, אמיצה וטהורה, מבוטאת עם כל אש ההתלהבות של השכנוע ועם כל הבהירות של המודעות הבטוחה, מבוטאת שוב ושוב בכל הזדמנות, בסופו של דבר תשיג האמת את הכבוד וההערכה אפילו של אלו שלא מוכנים לקבלה, האמת היחידה שהלכה לאיבוד בלי כל אפשרות להחזירה, היא אותה אמת שאין למחזיקיה האומץ לדבר בגילוי בעבורה, האמת לא הובסה מעולם מכוח ההתנגדות, היא הובסה רק כשחבריה היו מדי חלשים מלהגן עליה.

(הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל)