בנוגע לטור הנכון והאמיתי שכתבתי על הרצח של ג'וליאנו מר -
אני מפנה אתכם לכתבה של קלמן ליבסקינד [חושף פרשת גלאנט] ממעריב השבת שמזכיר לכולנו
מי היה האיש וכמה מרה היתה פעילותו נגד אחינו היהודים וזכותם לבית משלהם.
[משום מה לא מצליח להכניס לינק.. חפשו בגוגל או ב NRG] מהצד השני, במוסף G של גלובס השבת, טור של חן שליטא שמראיינת באהדה פעילים חילוניים חדורים
בהתלהבות במאבקם "בהתיישבות חרדים באזור מגוריהם". מובן שאם היינו מחליפים את המילה חרדים
בערבים וכותב הטור היה מאיר גל או כל חרדי אחר העולם היה רועש.
אבל אפליית מגורים על בסיס אמונות ודעות הופכת לבון טון של הפלג "הנאור, הפלורליסט".
לא שמעתי על מחאה דומה בנוגע להשתלטות הערבית על שכונה הגבעה הצרפתית בירושלים למשל, שבה
בחורות יהודיות נמנעות מלטייל בשעות החשכה מחשש מהשכנים הערביים ואלימותם המילולית. תבדקו אותי.
ובכלל, אם לא הייתי מסכים להשכיר דירה שלי לערבי כי הוא ערבי נדמה לי שרזי ברקאי היה רואה בזה אייטם
והטוקבקיסטים הנאורים של דמרקר היו אוכלים אותי.
אבל אם לא הייתי רוצה להשכיר את דירתי לדוס חרדי בצפון הישן של ת"א הייתי זוכה להנהוני הסכמה וצקצוקי לשון מצתדקים.
והנה, ביום חמישי קראנו, הערבים דורשים הקמת מסגד לתפילה בעיריית ירושלים. ברור, חופש דת, לא?
והנה, כדי להשלים את מנת החינוך החילוני שעבר הציבור הישראלי בעיתוני השבת,
האידאולוג של "החילונות החדשה, השפויה" יאיר לפיד במאמר שטוען בדמגוגיה שהפטריוטיות הישראלית החדשה מחייבת שנאת ערבים והיות והוא פטריוט בהכל אבל לא מספיק שונא ערבים, יש אנשים שלדידם הוא אינו פטריוט.
כמה מניפולציות בכתבה אחת. המסר של יאיר לפיד להשבת:
אם אתה רוצה להיות כמוני אתה צריך להבין שכדי להיות פטריוט חדש ונאור אתה צריך לאהוב... ערבים.
לא חרדים חלילה, ערבים.
ורק כדי ליישר קו,
אני חי כיום בתוך הציבור החרדי. גדלתי בציבור הדתי.
לא מכיר שנאה לערבים. אני לא שונא ערבים. לא מחנך את ילדיי לשנאה ולא משנה אם מדובר בערבים בכלל,
המושג "שנאה" שמודבק בהקשר של ערבים לכל מי שאינו חילוני שמאלני הוא מיתוג כפוי שמאפשר לאותם חילונים
להמשיק ולהדחיק את האמת שאנחנו מבטאים בגאווה.
בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל.
הלוואי ונהיה עסוקים לא בלשנוא ערבים, אלא בלאהוב יהודים. פטריוטיים או לא. ציונים או לא.
העיקר יהודים.
מאיר שלום,
השבמחקאני נמצא בשליחות הקשורה לקהילות יהודיות באירופה.
כדי להיות מעודכן בגוונים השונים מלב האורתודוקסיה עד אור חדש אני משתדל להכנס לאתרים שונים ולקרוא דיעות שונות. קראתי עכשיו את הרשימה שלך שהתחברה לי לרשימה שפרסמת לא מזמן בכיכר השבת על מצוקתן של בנות ישראל הנופלות לחיזוריהן של ערבים בסופר מארקט.
מאחר ויש לי היכרות עם עולם התקשורת, אני מכיר קצת את שגרת היום במשרדי פרסום או יח"ץ. כל יום נפתח בקריאה של כמה שיותר עיתונים ואתרים ורצוי גם סקירה של תכניות טלויזיה. גם אם לא מדובר בקהל היעד שבקרבו אתה מפרסם, הרי אתה לא יכול להיות עם היד לא על הדופק ולהכיר את הלכי הרוח השונים. ככה שלא הבנתי איך כתבת את הדבר הבא "סייד קשוע, סופר ערבי צעיר שחי בתל אביב עם יהודיה שחלק ממשפחתה נמחקה בשואה". לקשוע יש טור אישי פופולרי אולי בעיתון שבעינייך הוא מוקצה אבל הוא נגיש לכולם גם באינטרנט, וסיפורו האוטוביוגרפי היה הבסיס לסדרת הטלויזיה המצליחה "עבודה ערבית" שלה היו שתי עונות בערוץ 2 בפריים טיים. למטיבי הלכת הוא גם פרסם כמה ספרים נחמדים. קשוע נשוי לערביה מוסלמית וגר בירושלים. הוא מעולם לא גר בתל אביב, ולפי מה שהוא מעיד על עצמו היו לו חברות יהודיות בתיכון בירושלים, אבל ברגע שזה הגיע לשלבים היותר רציניים בחיים כל צד בחר להתסגר יותר. לא שהוא מתלונן נראה שהוא נשוי באושר ולא זקוק לדאגתנו.
אז למה אני דואג? לכאורה זו טעות קטנה, כמו לכתוב שנועה תשבי התבוללה. למעשה יש פה בעיה קשה, הרי אתה פרסומאי בדם, מעצם ההגדרה הזו את אמור להכיר את התקשורת הישראלית ואת החברה הישראלית, והנה אתה לא מכיר אפילו את מי שהוא כיום אולי הערבי המפורסם ביותר בישראל. זו לא נועה תשבי ממדורי הרכילות, מדובר בקולגה שלך, איש תקשורת בעצמו.
מה שגרוע עוד יותר הוא שחלק גדול מהקוראים שלך לא מכיר את התקשורת החילונית, לא קורא עיתונים ולא רואה טלויזיה, והוא לא שם לב לטעויות שלך. כאן אני כבר לא מדבר על חוסר הבקיאות הבסיסית בתקשורת הישראלית, אני לא מדבר על תרבות ישראלית, לא ציפיתי שתלך לסרטים ולתערוכות אמנות ותקרא ספרות יותר גבוהה, אלא על עולם המדיה עם חשיפה רחבה. כאן נכנסת הבעיה שהעולם החרדי מעצם הגדרתו הוא עולם בדלני. אין לי בעיה עם שמירה על עולם ערכים ישן כל עוד אלה מכבדים את שאר הבריות, אין לי בעיה עם היהדות האורתודוקסית ואין לי בעיה עם מי שרוצה לנהל חיים שמרניים. אני יכוללמור שאני מגיע לבתי כנסת במקומות שלא היית מצפה, וזה מרגש אותי לראות את הדבקות של האנשים בדת ובמנהגים במקום שמחוץ לכתלי בית הכנסת אין בו שום עולם יהודי.
כל שאומר כי לפעמים הבדלנות היא כל כך עזה שהיא כבר מכילה רתיעה מכל מה שקיים מחוץ לה, זה אומר שבהכרח היא מכילה גזענות שלא לומר פרנויה. מה גם שאתה מייצג, אם אני מבין נכון מקורות חייך לא את החצרות החרדיות הישנות, אלא שילוב של לכאורה פתיחת הרסן בחרדיות לכיוון הלאומיות, או יותר נכון אימוץ של דפוסים חרדיים בקרב הדתיים הלאומיים, מה שנקרא בפי רבים חרד"לים. לצערי עוד לא נתקלתי בדמות שתוכיח לי שהתופעה הזו של העשור האחרון אולי קצת יותר היא חיובית, ובדברייך הצלחת להפחיד אותי עוד יותר. טיעונייך היו דמגוגיים ופשטניים, בחורות יהודיות נכנסות תמימות לסופר ויוצאות מחוללות עם חתנים מוסלמים ואוי לעמנו. את ציפורה המדיינית ואת רות המואביה שכחת. מארבע האמהות התעלמת, אולי כי אז לא היתה אפשרות בחירה, אבל מה שחשוב הוא לאורך ההיסטוריה תמיד היתה תנועה דו כיוונית של קליטת "גויים" ו"גויות" ועזיבת "מתבוללים" ו"מתבוללות". דעתי היא שהתנועה הזו תמשיך כמשוואה דו כיוונית כל עוד כעם, כאומה, כמדינה נשמור על ערכים, על תרבות, על חינוך, על מדע ועל טכנולוגיה. ברגע שנסתגר רק אל תוך מעילי המשי וכובעי הפרווה שיובאו מפולין ומליטא המשוואה תופר. לא כי יעלמו הנכנסים לקרבנו, כי תהיה בריחה של עוזבים. כאן אני לא מדבר על בחורות ממעמד סוציואקונומי נמוך שמוקסמות אחרי חיזורים פשוטים בסופר שמצע הכל בזיל וזול, דוגמה שאתה בחרת, אלא על קריסה שלמה של אומה שהציעה לעולם את התנ"ך, את כתבי שפינוזה, את כתבי קפקא ואת כתבי עגנון.
סליחה על הפומפוזיות בסוף, אבל כוונתי הובהרה.
חג פסח שמח