בס"ד
פסיקת בג"ץ, לפיה על המדינה לממן את מכוני הגיור הרפורמים והקונסרבטיביים באופן שוויוני כמו את מכוני הגיור של הרבנות, הפילה לי את האסימון.
אני נולדתי בחברון. גדלתי בבית אל של שנות השמונים. על אדי גוש אמונים ותורת הרב, על בני עקיבא, על האנטיפאדה, על ההפגנות, הלוויות והשמחות. על האידאל של המדינה הקדושה.
נולדתי לעולם רווי אידיאולוגיה, ספוג באג'נדה.
אנחנו, כך לימדו אותנו, הסינתזה הישראלית האמיתית, אנחנו נועדנו להוביל את העם, בהתיישבות [כמובן], בצבא, באקדמיה ובחינוך. אנחנו משלבים את החול והקודש.
השילוב האידאלי. בין הרוח לחומר, בין תורה לעבודה, בין הקיבוצניק לבחור הישיבה, בין החרדים לחילונים.
השילוב האידאלי.
ובין לבין.
אזהו. שכניראה שההבדל שבין לחיות את השילוב האידאלי ולחיות בין לבין, עצום.
בכל אותן "שנות בית אל" שאלתי את עצמי איפה הם החרדים בסיפור? למה אני לא רואה אותם בהפגנות איתנו על ארץ ישראל? הם לא שותפים לאותה הסטוריה? הם לא שותפים לאותו חזון?
ובעצם, מה היה שם בדיוק שגרם למנהיגי היהדות החרדית לא לקחת חלק בפסאדה הציונית בניגוד גמור כל כך למנהיגי הציבור שבו גדלתי?
האבסורד הגדול לצערי הרב הוא שבמשך שנים הסברתי לעצמי שהתפיסה החרדית פשוט חסרה את הצד של הקולקטיב מה שנקרא "כלל ישראל", הם הרי פועלים ומצהירים רק למען עצמם. לתלמודי תורה שלהם, לישיבות שלהם, להנצחת הזהות הישנה שלהם [לעומת הזהות ה"חדשה" ש"אנחנו" היינו..]
היום במבט אחורה האבסורד נראה עוד יותר גדול, איך שגדלנו במקומות נפלאים כמו בית אל וחשבנו באמת ובתמים שאנו עושים זאת למען אותו קולקטיב, אותו "כלל ישראל" שהחרדים "לא סופרים", אותו כלל ישראל שבכל כמה שנים בועט אותנו מפינה אחרת של ארץ הקודש ומסביר לנו שאולי כוונותינו רצויות אך מעשינו ממש לא באו להם טוב.
האמת, אני מנסה ולא מצליח להיזכר מתי אספו אותנו מרחבת בית הספר ביישוב להפגנה מול הכנסת על נושא השבת. גם אף פעם לא על חילול קברים או נושא שולי כמו גיורים.. כאילו מישהו חילק פעם טריטוריות להפגנות, עשו הסכם, זכיינות, אתם תיקחו את נושא ארץ ישראל ואתם את כל השאר. הפגנות עובדים, זכויות אדם, מעמד האישה ושאר השטויות שייקחו החילונים, לנו בכל אופן זה לא ממש מזיז, פה מממנים אוטובוסים לסבסטיה, בשביל הפגנות על שבת יש כיכר ופחי זבל. יש חוקים במזרח התיכון.
ודווקא פה נפל לי האסימון.
כן, בנושא שולי כמו פסיקת בג"ץ בנושא הגיור הרפורמי.
ולמה נושא שולי?
כי למי יש זמן לזה? עוד שנה לאיראן יש פצצת אטום, ביבי חזר מאובמה, מה להגיד, לא נראה טוב..
ובכלל, החמאס ושליט והכל, אפילו המיתון כבר לא מה שהיה, למי יש זמן עכשיו לדבר על גיורים? להיפך, עם התדמית של היהדות אנחנו צריכים להגיד תודה שמישהו בכלל רוצה להיות בצד שלנו הרי אנחנו הולכים להכיר את האטום האיראני אישית תוך שנה...
אבל כן. זה זה. זה לגמרי זה.
וזה לא קשור למאבק על אדמת ארץ ישראל אלא ליכולת שלנו להחזיק בה. מסתבר שגם בזה יש חוקים. היכולת שלנו להחזיק באדמה אינה נובעת מהיכולת שלנו להחזיק באדמה אלא מהצורה שבה עלינו להחזיק את האדמה. מהדרך. ממי זה שמחזיק בה, האם הוא יהודי.
בס"ד
"משמעות הפסיקה - מרחיקת לכת. למרות הסכומים הפעוטים בהם מדובר, הרי שפסיקת הבג"ץ מעניקה הכשר דה-פקטו למכוני הגיור שמבצעים גיורים שלא על פי דת משה וישראל. ההנהגה החרדית חוששת מאד שמכאן ועד לאישור מלא של גיורי הרפורמים הדרך קצרה מאוד" [YNET]
כמה מרחיקות לכת?
בג"ץ אינו מכיר ביהדות כסמכות העליונה בעולם ומאותו מקום של הכרה בגיורים חייבת לבוא גם הכרה בנישואין וגירושין שהם מושגים דתיים בהגדרתם ולא משפטיים, אך למעשה הם הרבה יותר מ"מושגים דתיים", הם העקרונות האחרונים, היחידים שנשארו שמאפשרים לנו לחיות ביחד כמו עם אחד. ואת זה הבינו גדולי היהדות החרדית מראשית דרכה של התנועה הציונית.
הם הבינו שמדינה יהודית חילונית היא המצאה שאינה מוכשרת, אין לה הכלים הנדרשים כדי להתמודד, לא עם נישואין, לא עם גירושין, לא עם גיורים ולא עם מקומות קדושים.
וכשחושבים על זה לעומק זו בדיוק ראיית הכלל, אותו הכלל מ"כלל ישראל" אבל הפעם של ההנהגה החרדית, ממה ההנהגה החרדית חוששת בדיוק? שילדיה יתחתנו עם גויות חו"ח? על הישיבות "שלהם"? על תלמודי התורה "שלהם"? ההיפך. הם חוששים עבורכם, החילונים.
ההלכה שלנו לא תשתנה ולא תתחלף אם יכירו בכך או לא כל מוסדות העולם.
אנחנו נדע לשמור על עצמנו, הרי עברנו את פרעה ואחשווראש ויוליוס ואינקוויזיציה, השופטים פרוק'ציה ולוי קטנים עלינו. זה לא ממה שיקרה לנו שאנחנו מזהירים מפניו, זה ממה שיקרה לכם.
מה יקרה לכם אחרי שאנחנו נוציא תעודות זהות משלנו?
מה יקרה לכם כשהילדים שלכם לא יוכלו להתחתן עם הילדים שלנו?
מה יקרה לכם כשתבואו להגיד קדיש על אבא שלכם ואולי לא נוכל לענות אמן או להשלים לכם מניין?
ומה יקרה לכם כשתמותו? באמת כולכם רוצים טקסט מודרני באיזה קיבוץ עם גיטרה כשהאפר לשכם בצינצנת? כי אנחנו כבר לא נוכל להתערב, ומה אם הבן שלכם יירצה אחרת?
אתם חייבים להבין שבמו ידיכם אתם מבצעים תכנית היתנתקות מרצון,
לאכול איתכם אנחנו כבר לא יכולים, כי וויתרתם על הכשרות,
להיות איתכם בשבת אנחנו לא יכולים כי וויתרתם על השבת ונסעתם לים,
לראות אתכם קשה לנו כי וויתרתם על הצניעות וברגע שתתירו גם את אותם גבולות אחרונים שאיפשרו לנו להתחתן ביחד להתפלל ביחד ולמות ביחד כבר לא יעזור כלום.
צחוק הגורל הוא שדווקא יש דבר אחד שיעזור. הדרך היחידה להפוך את התהליך תהיה גיור.
בדרך שלנו.
פסיקת בג"ץ, לפיה על המדינה לממן את מכוני הגיור הרפורמים והקונסרבטיביים באופן שוויוני כמו את מכוני הגיור של הרבנות, הפילה לי את האסימון.
אני נולדתי בחברון. גדלתי בבית אל של שנות השמונים. על אדי גוש אמונים ותורת הרב, על בני עקיבא, על האנטיפאדה, על ההפגנות, הלוויות והשמחות. על האידאל של המדינה הקדושה.
נולדתי לעולם רווי אידיאולוגיה, ספוג באג'נדה.
אנחנו, כך לימדו אותנו, הסינתזה הישראלית האמיתית, אנחנו נועדנו להוביל את העם, בהתיישבות [כמובן], בצבא, באקדמיה ובחינוך. אנחנו משלבים את החול והקודש.
השילוב האידאלי. בין הרוח לחומר, בין תורה לעבודה, בין הקיבוצניק לבחור הישיבה, בין החרדים לחילונים.
השילוב האידאלי.
ובין לבין.
אזהו. שכניראה שההבדל שבין לחיות את השילוב האידאלי ולחיות בין לבין, עצום.
בכל אותן "שנות בית אל" שאלתי את עצמי איפה הם החרדים בסיפור? למה אני לא רואה אותם בהפגנות איתנו על ארץ ישראל? הם לא שותפים לאותה הסטוריה? הם לא שותפים לאותו חזון?
ובעצם, מה היה שם בדיוק שגרם למנהיגי היהדות החרדית לא לקחת חלק בפסאדה הציונית בניגוד גמור כל כך למנהיגי הציבור שבו גדלתי?
האבסורד הגדול לצערי הרב הוא שבמשך שנים הסברתי לעצמי שהתפיסה החרדית פשוט חסרה את הצד של הקולקטיב מה שנקרא "כלל ישראל", הם הרי פועלים ומצהירים רק למען עצמם. לתלמודי תורה שלהם, לישיבות שלהם, להנצחת הזהות הישנה שלהם [לעומת הזהות ה"חדשה" ש"אנחנו" היינו..]
היום במבט אחורה האבסורד נראה עוד יותר גדול, איך שגדלנו במקומות נפלאים כמו בית אל וחשבנו באמת ובתמים שאנו עושים זאת למען אותו קולקטיב, אותו "כלל ישראל" שהחרדים "לא סופרים", אותו כלל ישראל שבכל כמה שנים בועט אותנו מפינה אחרת של ארץ הקודש ומסביר לנו שאולי כוונותינו רצויות אך מעשינו ממש לא באו להם טוב.
האמת, אני מנסה ולא מצליח להיזכר מתי אספו אותנו מרחבת בית הספר ביישוב להפגנה מול הכנסת על נושא השבת. גם אף פעם לא על חילול קברים או נושא שולי כמו גיורים.. כאילו מישהו חילק פעם טריטוריות להפגנות, עשו הסכם, זכיינות, אתם תיקחו את נושא ארץ ישראל ואתם את כל השאר. הפגנות עובדים, זכויות אדם, מעמד האישה ושאר השטויות שייקחו החילונים, לנו בכל אופן זה לא ממש מזיז, פה מממנים אוטובוסים לסבסטיה, בשביל הפגנות על שבת יש כיכר ופחי זבל. יש חוקים במזרח התיכון.
ודווקא פה נפל לי האסימון.
כן, בנושא שולי כמו פסיקת בג"ץ בנושא הגיור הרפורמי.
ולמה נושא שולי?
כי למי יש זמן לזה? עוד שנה לאיראן יש פצצת אטום, ביבי חזר מאובמה, מה להגיד, לא נראה טוב..
ובכלל, החמאס ושליט והכל, אפילו המיתון כבר לא מה שהיה, למי יש זמן עכשיו לדבר על גיורים? להיפך, עם התדמית של היהדות אנחנו צריכים להגיד תודה שמישהו בכלל רוצה להיות בצד שלנו הרי אנחנו הולכים להכיר את האטום האיראני אישית תוך שנה...
אבל כן. זה זה. זה לגמרי זה.
וזה לא קשור למאבק על אדמת ארץ ישראל אלא ליכולת שלנו להחזיק בה. מסתבר שגם בזה יש חוקים. היכולת שלנו להחזיק באדמה אינה נובעת מהיכולת שלנו להחזיק באדמה אלא מהצורה שבה עלינו להחזיק את האדמה. מהדרך. ממי זה שמחזיק בה, האם הוא יהודי.
בס"ד
"משמעות הפסיקה - מרחיקת לכת. למרות הסכומים הפעוטים בהם מדובר, הרי שפסיקת הבג"ץ מעניקה הכשר דה-פקטו למכוני הגיור שמבצעים גיורים שלא על פי דת משה וישראל. ההנהגה החרדית חוששת מאד שמכאן ועד לאישור מלא של גיורי הרפורמים הדרך קצרה מאוד" [YNET]
כמה מרחיקות לכת?
בג"ץ אינו מכיר ביהדות כסמכות העליונה בעולם ומאותו מקום של הכרה בגיורים חייבת לבוא גם הכרה בנישואין וגירושין שהם מושגים דתיים בהגדרתם ולא משפטיים, אך למעשה הם הרבה יותר מ"מושגים דתיים", הם העקרונות האחרונים, היחידים שנשארו שמאפשרים לנו לחיות ביחד כמו עם אחד. ואת זה הבינו גדולי היהדות החרדית מראשית דרכה של התנועה הציונית.
הם הבינו שמדינה יהודית חילונית היא המצאה שאינה מוכשרת, אין לה הכלים הנדרשים כדי להתמודד, לא עם נישואין, לא עם גירושין, לא עם גיורים ולא עם מקומות קדושים.
וכשחושבים על זה לעומק זו בדיוק ראיית הכלל, אותו הכלל מ"כלל ישראל" אבל הפעם של ההנהגה החרדית, ממה ההנהגה החרדית חוששת בדיוק? שילדיה יתחתנו עם גויות חו"ח? על הישיבות "שלהם"? על תלמודי התורה "שלהם"? ההיפך. הם חוששים עבורכם, החילונים.
ההלכה שלנו לא תשתנה ולא תתחלף אם יכירו בכך או לא כל מוסדות העולם.
אנחנו נדע לשמור על עצמנו, הרי עברנו את פרעה ואחשווראש ויוליוס ואינקוויזיציה, השופטים פרוק'ציה ולוי קטנים עלינו. זה לא ממה שיקרה לנו שאנחנו מזהירים מפניו, זה ממה שיקרה לכם.
מה יקרה לכם אחרי שאנחנו נוציא תעודות זהות משלנו?
מה יקרה לכם כשהילדים שלכם לא יוכלו להתחתן עם הילדים שלנו?
מה יקרה לכם כשתבואו להגיד קדיש על אבא שלכם ואולי לא נוכל לענות אמן או להשלים לכם מניין?
ומה יקרה לכם כשתמותו? באמת כולכם רוצים טקסט מודרני באיזה קיבוץ עם גיטרה כשהאפר לשכם בצינצנת? כי אנחנו כבר לא נוכל להתערב, ומה אם הבן שלכם יירצה אחרת?
אתם חייבים להבין שבמו ידיכם אתם מבצעים תכנית היתנתקות מרצון,
לאכול איתכם אנחנו כבר לא יכולים, כי וויתרתם על הכשרות,
להיות איתכם בשבת אנחנו לא יכולים כי וויתרתם על השבת ונסעתם לים,
לראות אתכם קשה לנו כי וויתרתם על הצניעות וברגע שתתירו גם את אותם גבולות אחרונים שאיפשרו לנו להתחתן ביחד להתפלל ביחד ולמות ביחד כבר לא יעזור כלום.
צחוק הגורל הוא שדווקא יש דבר אחד שיעזור. הדרך היחידה להפוך את התהליך תהיה גיור.
בדרך שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה