יום חמישי, 14 בינואר 2010

המקום שבו הציונות והדתיות מתנגשות חזיתית



החילונים והתקשורת שלהם קוראים את המפה לא נכון ולמעשה כורתים את הענף שהם יושבים עליו.
צריך להבין שבמדינה שבה יש מליון חרדים מליון ערבים ומליון דתיים, יש מעט מידי שותפים עבורם לנהל פה את העסק.
הציבור הדתי, בניגוד לציבור החרדי והערבי לוקח חלק פעיל בניהול המדינה ורואה את עצמו שותף לרוב המטרות שהציבור החילוני שואף אליהם. לחילונים אין הרבה שותפים אידיאולוגיים כאלו מסביבם.
המשבר בין ברק לראשי ישיבת ההסדר חושף למעשה את שורש הקונפליקט המובנה שקיים בציונות הדתית. ברוב טיפשותו ויהירותו ברק ממש דוחף את רבני הציונות הדתית למלכודת שאסור לו להכניס אותם אליה. כי השאלה העומדת ברקע אינה הלגיטימיות של סירוב פקודה כן או לא,
אלא מהי הסמכות העליונה.
שר הביטחון? ראש הממשלה? מדינת ישראל?
רק שהפעם עומד מנגד, הרב. ההלכה. התורה.

למעשה מה שמבקש מאיתנו ברק הוא מה שביקש מאיתנו אנטיוכוס. לא פחות.
שנשתחווה לפסל. שנודה שיש סמכות גבוהה יותר מבורא עולם.
איך יודה רב, איך יודה יהודי שמאמין בתורת ה' ובמשה עבדו שההלכה והרב באים אחרי אהוד?
אם לפשט את הדברים מה שברק בעצם אומר לרב מלמד זה "תודה שאני הסמכות העליונה ואני אתן לך כסף. ורשות להילחם להנהגתי."
ברק צודק.
הוא חילוני. חושב כמו חילוני. מדבר כמו חילוני.
מבחינה מסויימת ברק מאלץ את הרבנים והציבור אותו הם מייצגים לבחור. דת או מדינה.
האם נכון עבורו ועבורנו להכריח את הציבור הדתי לנקוט עמדה? האם הוא בטוח שהתשובה שהוא יקבל משרתת את מטרותיו הוא?
אנו איננו מפחדים. אלפים בשנים אילצו אותנו להמליך עלינו מלכים. לקבל עלינו שלטונות. להגיד שיש הקב"ה, אבל. על האבל הזה לחמנו ונהרגנו. על האבל הזה חלמנו להקים מדינה. מדינה אחת שבה יהודי יוכל להיות יהודי. לחיות כמו יהודי. להרגיש כמו יהודי, ולאהוב את זה. המקום היחידי בעולם שבו זה יהיה בסדר. זה החלום המשותף שחלמו מקימי הציונות - והדתית. זו שותפות הגורל שכרתו.
ופתאום באה הציונות אל הדתיות ואומרת לה שזה לא מספיק. שצריך עוד. שיש אבל.

במדינה של מליון דתייים ומליון חרדים, עם קצב ריבוי טבעי לרעת החילונים בקיצוניות
ברק מבצע בהתנדבות תכנית התנתקות מהשותפים היחידים של החילונים לניהול המדינה בעשרות השנים הקרובות. הוא מחזק את המכנה המשותף בין הדתיים והחרדיים. הוא מחזיר את המאמינים למדורת השבט. הוא מזכיר להם את הפער והקונפליקט שניסו להשקיט כל השנים. את אותו אזור, אותו מקום שבו הציונות מתנגשת חזיתית עם היהדות, המקום ששם הדתיות מפסיקה לעשות עסקים עם הציונות.

מדהים שתוך 100 שנה קם מותג צעיר וחדש שגורם להם החילונים לוותר מרצון על מה שהגדיר אותם והביא אותם למה שהם היום. כי בתכנית ההתנתקות של ברק לא רק הדתיים מתנתקים מהציונות, אלא גם הציונים מתנתקים מהיהדות. הדתיים לאומיים, שהיו אמורים להיות הגשר "השפוי" בין החילונים לחרדים מתרחק מהם ומשאיר אותם לבד עם הציונות שלהם בידיים. כי ציונות כזאת שלנו היא לא.
יכול להיות שממילא היו עושים זאת תוך כמה עשורים ואולי לא,
מכל מקום ברק לא ממש משאיר להם ברירה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה